"בנדוננו מכריז הבעל גלויות כי הוא רוצה באשתו, וזאת למרות שלדבריו חיה אשתו עם גבר אחר, האשה אינה חפצה בבעלה. לטענתה, עקב אלימות. אף אחד מהצדדים לא הוכיח את דבריו, אולם הכלל הבסיסי הוא שאשה היוצאת מבעלה שלא לרצונו אינה זכאית למתנות" אין צורך ואין אפשרות להכרזות והמלכות, מאחר והבעל טוען שלאשתו יש חבר, לא יעלה על הדעת שאשה שאינה חפצה בבעלה תפסיד מתנותיה, ואילו אם תוסיף חטא על פשע ותיצור קשר עם גבר זר תזכה במתנות, גם אם לא נקבל את דברי הבעל על קשר עם גבר זר, עובדה ברורה היא שהאשה אינה רוצה בבעלה ובכגון זה אין מקום למתנות.
והנה מה שנאמר בפסה"ד שמכיון שעובדה ברורה היא שהאשה אינה רוצה בבעלה ולכן אין מקום למתנות, דברים אלו מבסס ביה"ד על דברי החזון איש בסימן ס"ט ס"ק צ. דבריו שם מתיחסים למורדת של מאיס עלי בלבד. וגם לזה לא התכון החזו"א כפי שהבין אותם ביה"ד, הוא בא לפרש את דברי רש"י שכתב במורדת של מאיס עלי דלא בעי כתובה ע"ש, אבל במורדת של בעינא לי וכו' הרי ישנה מחלוקת הפוסקים באמור לעיל אם מפסידה המתנות רק לאחר שכתבו עליה אגרת מרד. ועובדא דידן אף שחיה עם גבר אחר אינה אלא מורדת של בעינא ליה וכו' וכדאיתא בהדיא בחזון איש שם ס"ק ג': "ואין דין מאיס עלי אלא דוקא בכה"ג אבל אם רצונה לצאת שנתנה עיניה באחר או שרצונה בממון שתוציא ממנו אף שסוף סוף רצונה להתגרש מ"מ אין זה בכלל מ"ע אלא בכלל מורדת בעינא ליה.
אלא שכאן מתעוררת השאלה אם חיה עם גבר אחר הרי לא שייך להכריז עליה כדי לאלצה לחזור לבעלה, ואם כן יהיה דינה כמורדת אף מבלי שיכריזו עליה, משום שבמעשיה היא סגרה את הדרך לחזרה, ויש להחיל עליה דין מורדת אף מבלי שיכריזו עליה, וכפי שכתב ביה"ד, "אין אפשרות להכרזות והמלכות מאחד והבעל טוען שלאשתו יש חבר, לא יעלה על הדעת שאשה שאינה חפצה בבעלה. תפסיד מתנות, ואילו תוסיף חטא על פשע ותצור קשר עם גבר זר תזכה במתנות. או שנאמר שההכרזה הוא תנאי בל יעבור ומבלי הכרזה והמלכה לא יחול עליה דין מורדת, גם במקום שלא שייך להכריז עליה.
איתא באבה"ע קס"ה סעיף ב': "יבמה שנדרה הנאה מיבמה... ואם נדרה לאחר מיתת בעלה מבקשים ממנו שיחלוץ לה, וכן אם נתכוונה אפי' בחיי בעלה כדי שלא ייבם אותה מבקשים ממנו שיחלוץ לה.
וברמ"א שם: וי"א שאם רקקה לפני האחים או בדומה לזה וגרמה שאסורה לייבם אין לה דין מורדת הואיל וא"א לה לייבם מעכשיו.
ובב"ש שם ס"ק י': "מבקשים ממנו. ואם אינו רוצה דינה כמורדת כיון שהיא גרמה לאסור עליו אע"ג שאין תקנה לדבר מ"מ דינה כמורדת והמחבר כתב בסתם ומבקשים ממנו וסמך על עצמו על רס"ז כשהיא אינה רוצה להתייבם דינה כמורדת, והיינו מ"ש בסמוך בהגהות בשם י"א דאין לה דין מורדת היינו הרשב"א ס"ל כן כל שאין תקנה לדבר אין לה דין מורדת.