ובאור הגר"א שם ס"ק כ"ב: "וי"א כ"ו ז"ל הרשב"א לא מצינו שכותבין אגרת מרד אלא כדי שתחזור בה אבל זו שנאסרה לא, כיון שא"א להתייבם ותדע שאין לך גורמת יותר ממזנה ולא הפסידה בלאותיה...
--- סוף עמוד 75 ---
מפורש בדברי הרשב"א, שאף שלא שייך להכריז עליה ולאלצה שתתייבם בכ"ז אין כותבין עליה אגרת מרד, למרות שהיא שגרמה לכך שלא תוכל להתייבם וראייתו מאשה מזנה שאין לך גורמת יותר ממנה ובכ"ז אינה נעשית מורדת ולא הפסידה בלאותיה. ולדברי הב"ש, שיטת המחבר שאם אין מקום לתקן הדבר דינה כמורדת אף בלא הכרזה אע"פ שגם ביבמה כדי להחיל עליה דין מורדת יש צורך בהכרזות והמלכות באמור לעיל בס' ע"ז סעיף ב'.
הרי בפנינו שתי שיטות, שיטת המחבר ע"פ האמור בב"ש, ושיטת הי"א ברמ"א, אם להחיל עליה דין מורדת במקום שלא שייך לאלצה ולהכריז עליה שתחזור בגרימתה, ומאחר ויש מחלוקת בנדון, אין להוציא מחזקתה את המתנות שקבלה.
לאור האמור אנו בדעה שיש לקבל את הערעור, ואין לחייבה להחזיר את המתנות שקבלה מבעלה, ומאחר והדירה אינה רשומה בטאבו לא ע"ש הבעל ולא ע"ש האשה, רשומה ע"ש שניהם בחוזה בלבד ועדיין רשומה בטאבו ע"ש המוכר. מסתבר שהמוכר אשר בודאי חייב להעביר את בעלות הדירה בטאבו ע"ש שניהם בהתאם להתחייבותו בחוזה, הרי שמחזיק את הדירה בעבור שניהם בשווה לאור האמור אין לחייב את האשה להחזיר לבעל את התשלומים ששילם בעבור חלקה בדירה". ע"כ ציטוט פסק הדין.
נמצא אפוא כי לדבריו של הגר"א הורביץ באמת עניין הפסד המתנות ללא אגרת מרד הכרזות והתראות תלוי במחלוקת השו"ע והרמ"א. והצטרפו אליו הגר"א שפירא והגר"י הגר זצ"ל. לדבריהם אפוא לא ניתן להוציא ממון ממוחזקותו מספק. אמנם לדברינו יתכן לומר שהשו"ע והרמ"א שם אינם עוסקים במתנות ותוספת כתובה וע"פ עיקרון שיטת הגרי"ש אלישיב והגרח"ג צימבליסט וכמבואר לעיל. ולפי זה לא תלוי דין מתנות במחלוקת זו. וצ"ב.
יש להוסיף ולומר בסברא כי כל הנידון בדברי הרמ"ה שהובא בטור שלדעת חברי הגר"פ מונדשיין שליט"א לא מפסידה לשיטתו את המתנות ללא אגרת מרד וללא ההליך המסודר של התראות והכרזות. לדברינו בארנו שבמקרה שאין סיכוי להחזרתה לשלום בית, תחשב מורדת גם ללא הכרזות התראות ואגרת מרד. אולם גם לשיטתו של חברי, יתכן לומר שכל מה שעוסק הטור שם מדובר במורדת "בעינא ומצערנא ליה", שרק בה נאמר דין הכרזות התראות ואגרת מרד. אולם במורדת של מאיס עלי שבה אין אגרת מרד, בכה"ג אולי כולם יודו שמאבדת מתנות מייד. ואף שהובא בפד"ר בכ"מ שיש צורך בהתראה אחת גם במאיס עלי, אך התראה זו היא בבחינת אין עונשין אא"כ מזהירין, אך לא מעיקר דין התראות כמו שהדין מצריך ומחייב בבעינא ומצערנא ליה, ובכה"ג שאין סיכוי להשיב את האשה לשלום בית יתכן שלכל הדעות גם אם הרמ"ה סבור כחברי בבעינא ליה, מ"מ במאיס עלי כלם יודו שמפסידה את כתובתה מייד.