בתוך תשובתו כותב הרשב"א:
"ומה שטענה שיש לה עדים שכמה מנכבדי הארץ בקשו ממנו להחזירה ולא רצה. אם תביא אותם עדים לבית דין, יש עליהן לחקור, אם כוונתם לומר שהיא רוצה לשוב אליו ופייסוהו אותם נכבדים שירצה שתשוב אליו, או הכוונה לומר שהיא רוצה שתשוב אליו אם יפייסנה והוא לא רצה לפייס. שאם הכוונה שהיא רצתה לשוב והוא לא רצה שתשוב, הדין עמה שאין זו מורדת, שאפילו המורדת ממש שולחים לה שלוחים מבית דין שאם לא תשוב תאבד כתובתה, ואם רצתה ושבה אינה מאבדת כלום, וכל שכן זו שלא היתה מורדת גמורה. אבל אם טענתה על הכוונה השנייה שהיתה רוצה שהוא יפייסנה שתשוב, איני רואה בזה חיוב עליו ואינו מחוייב לעשות סעודה ולפייס, אלא היא שמרדה היה לה לשוב אצל בעלה לשמשו ולהיות כשאר נשים עם בעליה".
--- סוף עמוד 86 ---
הרשב"א מבאר שאין על הבעל שום חיוב לפייס את אשתו אם עזבה את הבית, דברים הנראים סותרים את דברי הרשב"א הראשונים שהוזכרו לעיל שבמקרה שאם הבעל היה מפייסה היתה חוזרת אליו אינה נקראת מורדת.
וכדי ליישב את הסתירה בדברי הרשב"א נביא את תחילת התשובה, שבו ביאר את היסוד של תשובתו וזה לשונו:
"נראה שהדין עם הבעל. ותחלת כל דבר יש לנו לעמוד על עקר מה שהכל תלוי בו, והוא מה שהוא טוען שהלכה מביתו שלא מדעתו והיא טוענת אדרבה הוא הוציאה, מי מהימן. ואיברא בכל כי הא הוא נאמן, כיון שהבעל עומד עמה בעיר ולא הניחה שם והלך לו לעיר אחרת, לפי שהבעל חייב לפרנסה עמו, והיא שטוענת שהוא גירשה מביתו טוענת דבר מחודש, וכל הטוען טענה מחודשת עליו להביא ראייה. וכל שהיא נפרדת ממנו מרצונה והלכה למקום אחר אינו חייב לפרנסה שם, אלא תבא אצלו והוא יזון אותה. ועוד שבכלל פרידתה ממנו ועמידתה במקום אחר יש בה כמרד מתשמיש, וכל מורדת מתשמיש אין לה מזונות ואפילו לא היתה מורדת ממלאכה, ואף על פי דמזונות משום מעשה ידיה וזו עושה מלאכתה, אפילו הכי אבדה מזונותיה, לפי שאין הכל תלוי אלא במה שהוא עיקר נשואין דהיינו תשמיש. וכן דעת הרב אלפסי והגאונים ז"ל, דכל מורדת מתשמיש אף על פי שאינה מורדת ממלאכה אין לה מזונות. ואפילו תאמר הוא יבא אצלי ואשמשנו, אין הבעל הולך אחרי אשתו אלא האשה הולכת אחרי הבעל, אלא אם כן יש לה טענה ידועה בריאה, מפני שנכנסים בביתו אנשים ריקים ופוחזים וכיוצא בזה, הא בעלמא לא".
לפי ביאורו של הרשב"א אישה העוזבת את הדירה המשותפת ולבית הדין אין ידיעה מספקת לסיבת עזיבתה של האישה תיקרא מורדת, שכן העזיבה עצמה מטילה עליה שם זה. ורק אם בית הדין ישתכנע באמיתות דבריה תוכל לנקות את שמה ולחזור לקבל מהבעל את חיוביו כלפיה ולכן במקרה שיש הכחשה בגרסאות סיבת העזיבה הבעל יזוכה מחיוביו כלפיה.