21. והנה, טוען הנתבע שהגשת התביעה על ידי התובעת היא הפכה מידידה – לאויבת.
התובעת לא מוכנה לתת לו "ארכה לתשלום כשתזרים המזומנים שלי חייב זאת. הבנתי שהמשיבה רוצה לקבל את כספי המיזם המשותף, אך לא לשלם לי את הסכומים שהתחייבה לשלם לי עבור שירותי".
הרי הדברים לא עולים בקנה אחד עם הוראות הסכם הפשרה, והמדובר בטענה כללית וסתמית – הרי ההסכם בא להסדיר את כלל המחלוקות שבין הצדדים. ואם המדובר בטענה כנגד המסמך בכתב, הרי היא כללית ובלתי מפורטת, ושאינה מגובה בדבר למעט תחושות סובייקטיביות של מי שלתחושתו לא קיבל את הכרת התודה והטוב (מה גם שהעזרה היתה בתמורה כספית, שהוסדרה בהסכם הפשרה).
22. הנתבע ממשיך ומצהיר: "במלחמה כמו במלחמה! כל הרצון הטוב ללכת לקראת המשיבה לפני ולפנים משורת הדין והצדק נמוג. אינני מעוניין לרצות את המשיבה בכל מחיר... בלי סנטימנטים ובלי 'הנחות לחברים'.".
דיון
23. ההלכות לעניין מתן רשות להתגונן ידועות ואין טעם לחזור עליהן.
אם די בהגנה בדוחק כדי ליתן רשות להתגונן, הרי גם ידועה ההלכה שאין ליתן רשות להתגונן עת עסקינן בהגנת בדים (ראו ע"א 10189/07 עזרא ששון נ' בנק מזרחי טפחות בע"מ (פורסם בנבו, 15.06.2009) בעמ' 11, ע"א 8493/06 עיזבון המנוח ציון כהן ז"ל נ' הבנק הבינלאומי הראשון לישראל בע"מ, סד(2) 256 (2010), בעמ' 19, ע"א 5480/98 מנורה חברה לביטוח בע"מ נ' אבו, פ"ד נב(2) 476, (1998), בעמ' 479).
וזהו, המצב בענייננו.
24. כבר עתה אציין – אין בכל הבקשה והתצהיר הארוכים באופן יוצא דופן, כל טענת הגנה. אפילו לא ראשית ראשיתה של טענת הגנה כנגד התביעה. המדובר בטיעון ארוך על מערכת יחסית ארוכת שנים; על חברות אמיצה ועל סיכון חיים; על עזרה
--- סוף עמוד 6 ---
במדינה זרה ועל הכרת תודה, על התחייבות לשלם תשלום עבור שירותים ועזרה – שכל כולם קדמו להסכם הפשרה, שסופו היה תשלום לתובעת בסך של 1,000,000 $.
25. גם לשיטת הנתבע, בעבר, רצו הוא והתובעת להקים מיזם כלכלי עסקי מחוץ לסין בהשקעות של מליוני דולרים, אולם מהטעמים הברורים שהובאו על ידו, הדבר לא צלח, והעניין נזנח, תוך שהתובעת ביקשה את השקעותיה חזרה.
26. לנתבע אין כל טענת הגנה כנגד התביעה על יסוד הסכם הפשרה.
הוא לא מכחיש את חתימתו על הסכם הפשרה, ולא את חבותו על פיו.
27. הנתבע הוביל את התובעת בכחש לאורך התקופה שקדמה להגשת התביעה. כל התנהלותו היתה אחת – לדחות את פירעון חובו ולדחות את התשלומים שהוסכמו בהסכם הפשרה, בטעות שונות: