--- סוף עמוד 11 ---
עילות התביעה הנטענות, כל שנטען הוא כי "הגדרת זמן העבודה הוא נשוא מובהק המצוי באוטונומיה של הצדדים ליחסים קיבוציים" וזאת בהתעלם מפסיקת בית הדין הארצי בנוגע לאיסוף עובדים. עוד טען כי השתכרות מעבר לשכר המינימום אינה שוללת את קוגנטיות החובה לשלם לו עבור האיסוף וההשבה שכן מדובר בטענה העומדת בסתירה לרציונליים במשפט העבודה. כאשר עובד ומעסיק מסכמים על תשלום שכר מסוים, החובה לשלמו היא קוגנטית ומוגנת בחקיקת מגן. מאחר שהמבקשת הפרה את חובתה לשלם תשלום בגין פעילות האיסוף וההשבה, היא הפרה חקיקת מגן. מכל מקום טענות המבקשת לפיה מצד אחד אין לשלם עבור פעולות האיסוף וההשבה, ומצד שני, היא שילמה לו בגין פעולות אלה במסגרת השכר שקיבל מעבר לשכר המינימום- הן טענות עובדתיות סותרות שאין לקבלן (סעיף 54 בסיכומיו). לטענתו, פרשנות המבקשת את פסק הדין מפעלי השמירה הוא שגוי שכן הוא קובע מפורשות על דעת רוב שופטי ההרכב כי מקום בו מדובר בהפרה של זכות מגן לא חל החריג שבפרט 10(3). דהיינו הפרמטרים אינם רלבנטיים לסיטואציה בה ההפרה הנטענת היא של זכות קוגנטית. מכל מקום טען כי גם אם היינו מחילים את הפרמטרים שנקבעו בעניין מפעלי השמירה, גם אז יש להסיר את המניעות הסטטוטורית להגשת התובענה הייצוגית, שכן במשיבה 2 לא מתקיים הרציונל העומד בבסיס הפרמטרים, והוא שמירה על ארגון העובדים אשר יוותר במקום מסוים על מנת לקבל יותר במקום אחר- שכן בענייננו המשיבה 2 טוענת כי המרכיבים לא זכאים כלל לשכר עבור פעולת האיסוף וההשבה.
21. עוד טען מר סלע, כי סעד של סילוק על הסף שמור למקרים חריגים וקיצוניים בהם ברור שבקשת האישור אינה אלא בקשת סרק. עוד נקבע לגבי תביעה ייצוגית כי יש לדון בבקשת הסילוק במסגרת הדיון בבקשת האישור ולא בהליך מקדמי ונפרד. לטענתו, לא יכולה להיות מחלוקת שהמרכיבים זכאים לתשלום עבור זמן הנסיעה של נסיעות מרוחקות ואפילו המבקשת הודתה בכך, שעה שבעקבות התובענה החלה לשלם לעובדים עבור זמן נסיעה של מעבר לשעה וחצי. עוד טען כי מאחר שתשלום היום למרכיבים עבור נסיעות שמעבר לשעה וחצי, הוא צופה פני עתיד, עדיין נותר לברר ולהכריע מהו זמן הנסיעה העודף שבגינו ישולם השכר. לטענתו, בניגוד לעמדת המבקשת בין הצדדים קיימת מחלוקת בנושאים מהותיים, לדוגמה מי יזם את פעולות האיסוף וההשבה ואין מנוס מלברר את הנושא ראייתית במסגרת בקשת האישור (סעיף 74 בסיכומיו). עוד חולקים הצדדים בדבר המועד בו החליטה המבקשת לתקן באופן חלקי את העוול שנגרם למרכיבים בגין הנסיעות המרוחקות ולשלם עבור זמן הנסיעה. מדובר על הכרעה חשובה ביחס לבחינת גובה הגמול למר סלע ולב"כ וכן לבחינת תחולת המניעות הסטטוטורית הקבועה בפרט 3(10). בסיכומיו, התייחס לטענת הפרת חובת הייצוג ההוגן וטען כי עילת התביעה אינה עילה של הפרת חובת הייצוג ההוגן והיא כנגד המעסיקה בלבד בעילה של אי תשלום