202. באשר לדירה בפרדס חנה, זאת שופצה על ידו ועל ידי אביו, והאם הודתה בכך לדבריו בכתבי טענותיה. כאשר שולמו ההוצאות והמשכנתא מהמאמץ המשותף ומתוך כוונת שיתוף.
203. באשר לדירה ברחוב ******** בקרית אתא, זאת נרכשה במהלך החיים המשותפים שופצה על ידו והמשכנתא שולמה ממאמץ משותף. האב הפנה להצהרת האם בטופס הרצאת פרטים של תביעת המזונות ולפיה היה לצדדים נכס בקרית אתא.
204. עוד נטען כי האם הסתלקה עם כל המיטלטלין המשותפים והוא נאלץ לרכוש תכולת דירה שלמה.
205. האב מצביע על השיטתיות שבסירוב האם להמציא את דפי החשבונות שמתוכם ניתן היה ללמוד על מכלול התנועות הפיננסיות, גם לעניין הרכישות, המכירות ומימונן.
ולעובדה כי לא הציגה ולו מסמך אחד המאשש את טענותיה בדבר הפרדה רכושית בין הצדדים.
206. סיכומו של דבר, עתר האב לסעדים הבאים:
לקבוע כי הדירה ברחוב ********* בקריית אתא משותפת לצדדים לרבות דמי השכירות שהתקבלו לגביה במהלך כל השנים.
לקבוע כי הוא שותף בדירה ברחוב ************** בפרדס חנה וכי הוא זכאי לחלק היחסי מתמורת המכר בסך 950,000 ₪ פועל יוצא של רוב השקעתו בנכס.
--- סוף עמוד 29 ---
לקבוע כי הינו זכאי למחצית השווי של הרכב לפי מחירון נכון למועד 11/2017.
לקבוע כי הינו זכאי למחצית הזכויות הפנסיוניות, קרנות השתלמות, קופות חיסכון, יתרות העו''ש שקיימות בחשבון ושנצברו במהלך שנות חייהם המשותפים וכן למנות אקטואר שיישום זכויות אלו לרבות מוניטין אישי.
ב.8. טענות האם בתמצית
207. לטענתה, הצדדים אינם "ידועים בציבור" והתקיימה ביניהם הפרדה רכושית מוחלטת. בזמן בו היא שמרה על רכושה בזבז האב את כספו על סמים. לגרסתה בחרו במכוון שלא להינשא כיוון שלא היו בטוחים בקשר ביניהם ולא היו יחסי אישות תקינים. לאור מערכת יחסים עכורה ומלווה באלימות מילולית וטיפולים זוגיים שלא צלחו, לא ניתן לראות בהם ידועים בציבור.
208. בכתב הגנתה טענה כי כל אחד מהם שילם תשלום מסוים ששייך להוצאות השוטפות בנפרד. כך אם שילם האב גן לילד אזי באותו החודש היא זו שנשאה בתשלום המיסים. כל צד התנהל בחשבון בנק נפרד והצדדים נמנעו מניהול משק בית משותף. נכסיה נרשמו רק על שמה וכספי השכירות מהשכרת הדירה הופקדו לחשבונה.
209. לטענתה לא הוכח כי הינם ידועים בציבור. וגם אם יוכח כאמור, אין להחיל עליהם אוטומטית את חזקת השיתוף ויש להוכיח כוונת שיתוף מפורשת.
210. באשר לתכולת הדירה של הצדדים, הרי שזו חולקה כבר ביניהם, והאב נטל את הציוד השייך לו על פי רשימות שערכו הצדדים. באשר לרכב מסוג סוזוקי אלטו הוא שייך לה בלבד ורק מטוב ליבה הסכימה לאפשר לאב שימוש בו, וממילא נמכר תמורת סך של 5,000 ₪. כך גם אין בסיס לזכויות האב במוניטין העסקי והאישי שלה כיוון שהיא רכשה את השכלתה קודם להיכרותם. בנוסף, תקופת החיים המשותפים בת שש שנים בלבד, בהן דווקא האב למד והפך למעסה מומחה.