35. גם אם נצא מנקודת הנחה, כי אין מניעה למבקשת לפנות בבקשה לצו למניעת הטרדה מאיימת חרף העובדה שמדובר בחברה, הרי שבענייננו, אינני סבור, כי האכסניה המשפטית המתאימה נוכח פרסומים פוגעניים היא לפי החוק למניעת הטרדה מאיימת, והבקשה דנן אינה יכול להיות "כביש עוקף" לתביעות לפי חוק איסור לשון הרע, תשכ"ה-1965 (להלן: "חוק איסור לשון הרע") או עוולות אזרחיות אחרות וכמובן שאינני מחווה דעה לכאן או לכאן.
36. יש לזכור, כי על פרסומים הנושאים אופי של לשון הרע חלה מערכת פרטנית של דינים מכוח חוק איסור הרע. ביחס למערכת דינים זו נקבע כבר בעבר (ע"א 214/89 אבנרי נ' שפירא ואח', פ"ד מג(3) 840), כי ככלל התרופה הטבעית לפגיעה בשם הטוב היא סעד של פיצויים ומכל מקום לא על נקלה ייעתר בית המשפט לבקשות למניעת פרסום בשלב מקדמי של בקשה לצו מניעה, שבו טרם הוכרעה אחריות הנתבע לפרסום לשון הרע.
ההליך דנן לא יכול לשמש "כביש עוקף" לפסיקה המוכרת לפיה צווי הסרת פרסום יינתנו במשורה בשלב המקדמי של ההליך. החוק למניעת הטרדה מאיימת לא בא לאפשר מציאת דרך עוקפת לכך.
37. גם חופש הביטוי, צריך לעמוד לנגד עיני בית המשפט בהקשר זה.
מן המפורסמות שאינן צריכות ראיה, כי מעלתו של חופש הביטוי רב וכמוהו כערך יסודי בחברה דמוקרטית:
"(...) והרי חופש הביטוי מוֹסד מוּסד הוא לדיון ציבורי בחברה פתוחה ותנאי-בלעדיו-אין הוא לקיומה של דמוקרטיה חיה ותוססת. (...) מסקנה נדרשת מכל אלה היא כי רק בנסיבות שבהן ייגלה לעינינו איסור ברור בחוק על חופש הביטוי – או צמצומו של חופש הביטוי – רק במקרים אלה אכן נאסור על חופש הביטוי או נצמצם אותו. ובמקרים אלה אף-הם נעשה כן רק במידה ההכרחית."
--- סוף עמוד 8 ---
[ר' תב"מ 16/01 סיעת ש"ס נ' חבר-הכנסת אופיר פינס-פז, פ"ד נה(3) 159, 162-161 (2001)]
ובענייננו - מעיון בפרסומי המשיב עולה, כי אלה מתייחסים לטענותיו בדבר שירות לקוי ופגום של המבקשת. לעת הזו אין בידי לקבוע האם אכן יש ממש בטענותיו של המשיב ומכאן שאין בידי לעת הזו לשלול את הגנתו של המשיב באופן שיאסור עליו להביא את עמדתו כבר לעת הזו. יוער, כי הפרסומים אינם חריגים בצורה קיצונית או בוטה ולעת הזו, חופש הביטוי עדיף בעיני על פני החלטה בשלב מקדמי זה האוסרת על ביצוע פרסומים.
38. זאת ועוד; בדיון שהתקיים לפניי טען ב"כ החברה, כי מדובר בפרסומים העולים כדי סחיטה באיומים וכי תלונה הוגש כנגד המשיב במשטרה. ברי, כי ככל שעסקינן בזירת העבירות הפליליות (ואינני מחווה דעה בקשר לכך) וודאי שאין צורך בצו לפי החוק למניעת הטרדה מאיימת, שכן חזקה שבית המשפט אינו אמור להוציא צווים האוסרים על מעשים לא חוקיים.