36. אציע אפוא לחברַי, כי נעשה את הצו על-תנאי למוחלט. מעיקר הדין, נוכח הפגיעה המתמשכת, היה מקום להורות על ביטול תקנה 7(1). יחד עם זאת, מחמת הזהירות הרבה שאנו נוקטים בה בכגון דא, וכשבנסיבות העניין, נזקו של ביטול התקנה עולה על תועלתו, ראינו מקום להורות למשיבים לשקול את דרך הפעולה המתאימה. אנו מורים אפוא, כי בתוך פרק זמן של שבוע-ימים, יתקנו המשיבים את המתווה שבתקנה 7(1), בדרך שתצמצם, במידת האפשר, את יכולתם של בתי העסק המקיימים פעילות חיונית, למכור מוצרים לא חיוניים, בימי הגבלות או סגר. הדעת נותנת, כי בכך תוגבל או תופחת הפגיעה בעותרות ובדומיהן.
משיבי הממשלה ישאו בהוצאות העותרות, בסך של 15,000 ₪; הכנסת תשא בהוצאות העותרות, בסך של 5,000 ₪.
ש ו פ ט
השופט ג' קרא:
אני מסכים.
ש ו פ ט
השופטת י' וילנר:
1. אני מסכימה עם חוות דעתו של חברי, השופט נ' סולברג, על מסקנתה ונימוקיה.
2. כידוע, בית משפט זה ממעט, ככלל, להתערב בשיקול דעתן של הרשויות המינהליות המוסמכות, וזאת בייחוד אם שיקול הדעת האמור מבוסס על מומחיות הגורמים המקצועיים. הדברים מקבלים משנה תוקף במקרים שבהם שיקול הדעת מצא אף ביטוי בחקיקת משנה, אשר גדרי ההתערבות בה מצומצמים על אחת כמה וכמה (ראו: בג"ץ 8136/20 י.ג. היכלי מלכות נ' ממשלת ישראל, פסקה 8 (8.12.2020) והאסמכתאות שם; כן ראו: בג"ץ 2435/20 לוונטהל נ' ראש הממשלה, פסקה 17 (7.4.2020); בג"ץ 6575/20 גרנות נ' ראש הממשלה, פסקה 7 (24.9.2020)).
3. דברים אלה נכונים ביתר שאת בעת הנוכחית, שבה מצויים אנו ב"שעת חירום" אשר למרבה הצער נמשכת זה קרוב לשנה. בתקופה זו נדרשת מדינת ישראל, ועמה העולם כולו, למלחמה קשה בנגיף הקורונה ובגלי תחלואה השוככים ועולים – גובים מחירים כבדים מנשוא בחיי אדם, בגוף ובנפש. אלפים הלכו עד כה לעולמם, מאות אלפים חלו ומערכת הבריאות עמוסה לעייפה. כל אלה מחייבים נקיטת אמצעים קשים, לעתים פוגעניים, לשם שמירה על בריאות הציבור וחיי אדם. ממילא גם על הביקורת השיפוטית בכגון דא להיעשות בזהירות יתרה ומתוך התחשבות בצרכי השעה הדוחקים.
4. ואולם, גם כאשר רועמים תותחי הלחימה בקורונה – הצדק והמשפט אינם שותקים, והמאבק בנגיף הקורונה אינו מצדיק נקיטת אמצעים פוגעניים מעבר לנדרש. אדרבה, דווקא בשעת חירום מעין זו, שומה על גורמי המדינה להישמר מפני מדרון חלקלק של פגיעה יתרה בזכויות האדם והאזרח, ובין היתר, בזכויות לחירות, לעיסוק ולקניין.