33. נראה אפוא, כי אם יקבע מתקין התקנות, בדומה להסדר הקבוע לגבי בתי העסק שבפרט (3), כי בתי העסק שבפרט (1) רשאים למכור רק מוצרי מזון, היגיינה, אופטיקה ותרופות, ובנוסף את כל הכלול בפרט (3), שעל האמור בו רשאית כמובן הממשלה, כפי הבנתה, להוסיף או להפחית – הדבר יעלה בקנה אחד עם דרישת המחוקק בסעיף 8, ועם הצורך בקביעת הסדר שימנע, במידת האפשר, פגיעה בבתי עסק לא חיוניים, שלא לצורך. גם קשיים משפטיים לא נמצאו לחלופה זו. לטענה כי הדבר אינו ישים, אפנה להסדר הקבוע כיום בפרט (3), הכולל דוגמאות בלבד, ולא רשימה סגורה. אפנה גם לדברי העותרות, לגבי הסדרים קיימים בשיטות משפט אחרות, דוגמת ויילס וצרפת.
34. אמנם, בנקודת הזמן הנוכחית נראה כי הסגר השלישי קרב אל סופו, ואת שצופן העתיד, לא נדע. ניתן אפוא לטעון כי עוד מעט ואיננו; שמא התייתר הצורך בהכרעה שיפוטית. עם זאת, בימים טרופים אלה, כשהדלת מסתובבת, נפתחת ונסגרת, ראיתי מקום להכריע בדבר, אולי תופק מכך תועלת מיידית, אם תארך עוד הדרך ליציאה מן הסגר; אולי יסייע הדבר בעתיד, אם יתעורר הצורך, בתקווה שלא ידרש סגר נוסף. כך או כך, הגמישות במקרים מעין אלה נחוצה, על מנת ליתן לעותרות את יומן בבית המשפט (השוו: בג"ץ 6055/95 צמח נ' שר הביטחון, פ"ד נג(5) 241 (1999)).
35. במציאות הקשה שאנו נתונים בה – השמירה על החיים והבריאות היא עיקר, אך נלווית אליה גם חובה לצמצם את הפגיעה הכלכלית למינימום האפשרי. נצטווינו בתורה: "וְכִי יָמוּךְ אָחִיךָ, וּמָטָה יָדוֹ עִמָּךְ וְהֶחֱזַקְתָּ בּוֹ, גֵּר וְתוֹשָׁב וָחַי עִמָּךְ" (ויקרא כה, לה). הרמב"ם מזכיר בהקשר זה שמונה מעלות בצדקה; הראשונה שבהן, המכונה על ידו "מַעֲלָה גְּדוֹלָה שְׁאֵין לְמַעְלָה מִמֶּנָּה – זֶה הַמַּחְזִיק בִּידֵי יִשְׂרָאֵל שֶׁמָּךְ, וְנוֹתֵן לוֹ מַתָּנָה אוֹ הַלְוָאָה, אוֹ עוֹשֶׂה עִמּוֹ שֻׁתָּפוּת, אוֹ מַמְצִיא לוֹ מְלָאכָה, כְּדֵי לְחַזַּק אֶת יָדוֹ עַד שֶׁלֹּא יִצְטָרַךְ לַבְּרִיּוֹת וְלֹא יִשְׁאַל; וְעַל זֶה נֶאֱמָר "וְהֶחֱזַקְתָּ בּוֹ, גֵּר וְתוֹשָׁב וָחַי עִמָּךְ", כְּלוֹמַר הַחֲזֵק בּוֹ שֶׁלֹּא יִפֹּל וְיִצְטָרַךְ" (משנה תורה, הלכות מתנות עניים י, ז). בענייננו, ניתן לומר כי המבוקש על-ידי העותרות, נוגע למעלה תשיעית, גבוהה אף מזו שהזכיר הרמב"ם. העותרות אינן מבקשות מענק, מתנה או הלוואה, אינן מבקשות שתֵעשה עמן שותפות, ואף אינן מבקשות כי תומצא להן מלאכה לעסוק בה. כל בקשתן היא, למנוע המשך ירידה לאומנותן, מצד בתי העסק החיוניים, בעת שדלתותיהן שלהן נעולות על מנעול ובריח, אם אין הכרח ממשי בדבר. ואכן, מקום שבו שר הבריאות שקל בחיוב לעשות כן, ונטען כי קשיים משפטיים הם שהניאו אותו מכך, ראינו מקום לדקדק בדבר, ולקבוע כי שר הבריאות יכול גם יכול.