31. לגבי החלופה השלישית – ביטול מבחן 'עיקר העיסוק' וקביעה כי בתי העסק הפועלים מכוח תקנה 7(1), יוכלו למכור מוצרי מזון, אופטיקה, היגיינה או תרופות בלבד – נטען כי הדבר אינו עולה בקנה אחד עם סעיף 8 לחוק, משום שייתכנו מוצרים שאינם מזון, אופטיקה, היגיינה או תרופות, המהווים מוצרים חיוניים (דוגמת פריטי הביגוד שהוזכרו), אך לא ניתן יהיה למכרם, בשל האיסור הגורף, שאינו 'רגיש' להם. נטען עוד, כי גם האפשרות לבצע רכישה מקוונת של המוצרים הללו, אינה עונה על דרישת החוק, משום שיש אוכלוסיות שאינן נגישות די הצורך לדרך זו של רכישה. כפי שפירטתי לגבי החלופה הראשונה, דין טענה זו להידחות. אם סבורה הממשלה כי ישנם פריטים חיוניים, שזכרם לא בא בגדרי התקנות, ואשר הגבלת מכירתם לא תעמוד בהוראות החוק, היה עליה לנקוב בהם במפורש. החלופה הקיימת כיום, כך או כך, אינה נותנת למקרים אלו מענה מספיק, אם בכלל. כפי שציינתי לעיל, במצב המשפטי הנוכחי, תלויה כיום אספקת המוצרים הללו ברצונם הטוב של בעלי בתי העסק לממכר מזון, מוצרי היגיינה, אופטיקה ותרופות. כלל לא בטוח שהדבר עונה על דרישת המחוקק: קביעת סייגים שיבטיחו אספקה של מוצרים חיוניים. אם סבורה הממשלה כי מכירת גרביים, למשל, היא חיונית, מדוע לא תותר פתיחת חנויות שכל עיסוקן במכירת גרביים? בדרך זו ניתן יהיה להבטיח, כי תתקיים הוראת המחוקק בסעיף 8, בהידור ובבירור. ודוק, על יסוד אותו קו מחשבה שהוצג לפנינו, משהתברר כי הממשלה תולה את עיקר יהבה ברצונם של בעלי העסקים הנ"ל, לגבי תחומים חיוניים מסוימים, לא נדרש היה גם להתיר את פתיחת בתי העסק לממכר מוצרי חשמל. יכולה היתה הממשלה לסמוך דעתה על רשתות שיווק המזון הגדולות, שתואלנה למכור גם מוצרי חשמל. והנה, לא כך הדבר. על כן, סבורני כי גם הקשיים המשפטיים שהועלו לגבי טענה זו, אינם משכנעים.
32. לסיכום הדברים עד כה, נראה כי דרך הפעולה הנוכחית מביאה לפגיעה קשה בעותרות, בכמה מישורים, בכך שהן מופלות לרעה, ללא הצדקה, מבלעדי תכלית ראויה. כאמור, בתחום המוצרים הלא חיוניים, לא נמצא טעם טוב לחלק בין עסקים חיוניים, לבין אלה שאינם; קיימות מספר חלופות, העשויות לצמצם את הפגיעה, ומהודעת הממשלה למדנו כי שר הבריאות אף שקל בחיוב לקדמן; אין בקשיים המשפטיים שהוצגו לפנינו, ועוד קודם לכן לשר, לגבי כל אחת מהחלופות המוצעות, כדי למנוע את מימושן.