ש: סמוך אבל לעריכת הצוואה?
ת: כן.
ש: זאת אומרת משהו כמו יולי, אוגוסט?
ת: אחרי הצוואה,
ש: הצוואה נחתמה ביולי, אז ביולי אוגוסט ככה, נכון?
ת: יש מצב, יש מצב.
ש: נכון?
ת: יש מצב. כן (ע' 7, ש' 33 ואילך).
67. ובהמשך המבקש התקשה לזכור לכאורה גם פרטים טריוויאליים אף יותר ובהקשר לתשלום שכ"ט עבור עריכת בקשתו, ותוך שהוא מוסיף להתחמק ממתן תשובות ישירות:
ש: נעזרת בעורך דין ]הנוטריון[ לקיום הצוואה?
ת: אם חתמתי, יכול להיות שכן, אני,
ש: אז הוא עבר איתך? תנסה להיזכר, הוא עבר איתך על מה שכתוב פה, לפני שמיליתם ]כך, א"מ[?
ת: יש מצב.
ש: יש, אז יכול להיות. כי קודם לא זכרת. כמה כסף שילמת ל]נוטריון[ על הבקשה?
ת: אני לא שילמתי.
ש: לא שילמת? למה?
ת: איזה בקשה?
ש: את הבקשה לקיום צוואה.
ת: זה, אני לא זוכר.
ש: שילמת לו?
ת: אני חושב שכן, אני לא זוכר כמה (ע' 12, ש' 26-15).
68. בהמשך התקשה המבקש להתמיד בגרסתו, ובאופן תמוה מיקם את ביקורו אצל הנוטריון בין מועד עריכת הצוואה בעדים, לבין מועד עריכת הצוואה הנוטריונית - אף על פי ששתי הצוואות כזכור נושאות את אותו מועד (המוקדם בשנה כזכור ממועד האישור הנוטריוני) (תמליל ב', ע' 18, ש' 32 ואילך; ע' 19, ש' 22-21).
69. בהינתן שלא ניתן לייחס מהימנות יתירה למבקש עצמו, ואף הנוטריון העיד מטעם המבקש, אין מנוס מלקבוע שהמבקש לא עמד בנטל להניח דעתו של בית המשפט מעל לכל ספק, שהצוואה היא מעשה אישי של המנוחה ומשקפת את רצונה וגמירת דעתה.
70. לא נעלמה עוד מעיני בית המשפט תשובת הנוטריון לפיה פגש במבקש לראשונה, לדבריו, כשהגיע "לבניין" (ע' 19, ש 9). תשובה זו שיתכן וניתנה בהיסח הדעת, מחזקת את הסברה שהמבקש והנוטריון הכירו זה את זה עוד 19 מתוך 28
בטרם עריכת הצוואות. בית המשפט התקשה כאמור לתת אמון לעדותו של הנוטריון, ובכלל זה לטענתו לפיה המנוחה היא שפנתה אליו באופן עצמאי ללא מעורבות כלשהי של המבקש - אותו לדבריו לא הכיר כלל, וגרסה זו קרסה כאמור.
משקלה של צוואת האח
71. זה המקום לשוב ולהזכיר, ש- 3 וחצי חודשים לפני חתימת המנוחה על הצוואה הנוטריונית והצוואה בעדים לכאורה, חתמה המנוחה על צוואת האח ביום 31.3.2015, ולפיה ציוותה לאח את כל עזבונה. יתירה אף מכך, ביום 11.6.2000 הניחה המנוחה צוואה בעדים ואף בה הורישה מלוא עזבונה לאח. יש לקבוע אפוא שלצוואת האח, ולרצון המנוחה המשתקף ממנה, יש בסיס הנטוע בעבר הרחוק כפי שמתבטא בצוואתה מיום 11.6.2000 כאמור. כך, מעבר לרצון הטבעי שיש לייחס למנוחה להוריש עזבונה לשאר הבשר היחיד ממשפחתה הגרעינית.
72. קיומה של צוואת האח, ורצונה של המנוחה המשתקף בה, מעמידה בספק נוסף את המיוחס למנוחה בסעיף 1 לצוואה הנוטריונית, לאמור שהמבקש "עזר וסייע לי רבות במשך השנים כמו בן משפחה ממש כאשר אף אחד אחר לא בא לעזרתי". הצהרה זו, שהיתה כזכור בבחינת "מקצה שיפורים" ביוזמתו של הנוטריון, עומדת בניגוד מובהק לעובדה שכ - 3 חודשים וחצי קודם להצהרה זו, ציוותה המנוחה כל עזבונה לאחיה.
73. יתירה מכך, ובהנחה שהצוואה הנוטריונית אכן נחתמה לאחר צוואת האח (הנחה שלא הוכחה), הדעת נותנת שבמהלך אותה תקופה קצרה בת 3 וחצי חודשים, יתרחש דבר מה בעולם המציאות או שמא בעולמה הפנימי של המנוחה שיביא לשינוי תהומי ברצונה ולמעשה קיצון, עד כדי הדרת האח מעזבונה כביכול, על אף שציוותה לו עזבונה אך זה מכבר ובשתי צוואות.
74. המבקש לא הצליח לשפוך אור בחקירתו (תמליל ב', ע' 66-65) על הפער לכאורה ברצונה של המנוחה והמהפך שחל ברצונה במהלך תקופה כה קצרה, ובתשובותיו נאחז בקש:
"אני אענה לך על השאלה. מאז שהנכדה נפטרה, היא האשימה אותו, והיא היתה מקללת אותו, והיא היתה זורקת מילים שאני לא רוצה להגיד, אלוהים ישמור" (תמליל ב', ע' 5, ש' 26).
דא עקא שבתו של האח הלכה לעולמה למרבה הצער בשנת 2007! כ - 8 שנים טרם חתימת צוואת האח והצוואה הנוטריונית. וכך בהמשך:
ש: אז למה, מה זה ה-3 חודשים האלה, מה קרה פתאום ב-3 חודשים?
ת: לא יודע. היא שינתה את דעתה, לא יודע, פתאום,
ש: הבנתי. אז, אבל,
ת: לא יודע.
ש: בסדר, זה שהיא שינתה את דעתה נהדר, אבל זה היה בעקבות זה שהיא עשתה צוואה,