10. אלו הם ההליכים העומדים להכרעת בית המשפט:
א. ת״ע 51414-06-16 - בקשת האח למתן צו קיום לצוואת 31.3.2015 ;
ב. ת״ע 37930-04-17 - התנגדות המבקש למתן לצו קיום לצוואת 31.3.2015,
ג. ת"ע 11600-06-16 - בקשת המבקש למתן צו לקיום הצוואה הנוטריונית;
ד. ת"ע 51395-06-16 - התנגדות האח למתן לצו לקיום הצוואה הנוטריונית.
11. תמצית טענות האח
א. המנוחה התאלמנה לפני שנים רבות, לא הניחה צאצאים, והוא בן המשפחה היחיד שנותר לה. מילדות ועד גבורות הוא והמנוחה שמרו על קשר מתמיד - הגם שידע עליות ומורדות. לאחר שהמנוחה התאלמנה הוא ניצב לצידה כל עת שנזקקה, סיפק לה צרכיה וסעד אותה לעת הצורך. לימים תמך בה ברכישת יחידת הדיור במוסד. הוא שימש גם איש הקשר עבור המוסד, פרטיו ומספר הטלפון שלו היו ידועים להנהלה ולצוות העובדים, ומהם קיבל דיווחים ובקשות בנוגע למנוחה אותן מילא בחפץ לב.
ב. בשנת 2007 שכל האח את בתו, שהותירה אחריה בעל ו 3 ילדים. לטרגדיה היתה השפעה עצומה על אורחות חייו והוא ומשפחתו התכנסו באבלם. ביקוריו אצל המנוחה התמעטו, אך מעולם לא ניתק עמה את הקשר. גם מצבו הבריאותי של האח הורע והוא היה זמין פחות מבעבר לבקרה.
ג. בדיעבד הוא למד שהפחתת עצימות מעורבותו בחייה של אחותו היתה שעת כושר עבור המבקש להתקרב אל המנוחה, לזכות באמונה ולנצל את ממונה. הוא שמע ממנהלת המוסד, גב' י"א, ששמעה מפי המנוחה שהמבקש הונה אותה, הביא אותה לכתוב צוואה, וכן שהמנוחה השמידה את צוואת המבקש נוכח אכזבתה ממנו.
ד. לאחר פטירת המנוחה מצא מבין מסמכי המנוחה העתק צילומי של הצוואה הנוטריונית, חתום על ידי המנוחה, והתאריך הנקוב עליה הוא 20.7.14. לטענתו, תיקון התאריך ע"י הנוטריון הוא בבחינת זיוף.
ה. המבקש יצר בעורמה תלות של המנוחה בו, והוציא ממנה כספים במרמה. הוא פרט על ליבה, שגם שמה של אמו הוא פלונית; הוא טען בפניה למחסור בכסף; גרם לה להאמין שיכול להפנותה לרופאים שיביאו מזור למחלותיה, ושחייה תלויים בו, ואף אסר עליה לקבל תרופות או טיפול ללא הסכמתו. המנוחה אכן היתה דורשת את נוכחותו ומסרבת לקבלת טיפול ללא אישורו. הוא היה מודע לחולשתה וניצל אותה; בעיני המנוחה הוא היה חלק מהצוות ו"מטפל שלה". מעשים אלה הם בבחינת השפעה בלתי הוגנת שדינה בטלות צוואת המבקש מתוקף סעיף 30(א) לחוק הירושה, תשכ"ה-1965.
ו. האח מעלה בתצהירו דוגמא לדרך התנהלות המבקש, ומספר על בני הזוג ה"ה גי שהיו בעלי דירה. גב' ג' שהתה אף היא במוסד והכירה את המבקש. לימים מכרו היא ובעלה את דירתם למבקש במחיר נמוך ממחיר השוק לטענתו. עורך הדין שטיפל בעסקת המכר היה אחיו של המבקש, עו"ד י"ט. המבקש רשם
את הדירה על שם בתו, ולאחר שנה, העביר את הדירה ללא תמורה, משמה של בתו, לשמו. האח לומד ממקרה זה על שיטה הנלמדת ממעשי המבקש לנצל את הקשישים במוסד למטרותיו, אותה יישם לכאורה גם על המנוחה.
ז. מעשיו של המבקש מנוגדים לתקנון המוסד, עליו חתם במעמד העסקתו, האוסר על עובדי המוסד לקבל טובת הנאה כלשהי מדיירי המקום. כשנודע להנהלת המוסד על צוואת המנוחה לטובת המבקש, נקרא המבקש לבירור, ותחילה טען שלא ידע על הדבר ושמוכן לוותר על שהורישה לו המנוחה. אך לאחר מספר ימים, חזר בו מהתחייבותו לכאורה.
12. גבי י״א, מנהלת המוסד (להלן - "המנהלת"), מחזקת חלק מטענות האח בתצהירה (סומן מת/5). היא מתארת שכחודש לפני פטירת המנוחה, היא נסעה יחד עם עו״ס המוסד, גבי א״ב (להלן - "העו״ס"), לבקרה במוסד סיעודי "]...[" ב]...[. המנוחה שהתה באותו מקום לאחר אשפוז וניתוח בבית החולים רמב"ם בעקבות שבר באגן הירכיים, הואיל ולא היה באפשרותה לשוב ולהתגורר במצבה במוסד.
13. המנהלת הקליטה חלקים מהשיחה בינה והעו"ס לבין המנוחה באמצעות מכשיר הטלפון שבידיה. ההקלטה נקטעה מספר פעמים בעקבות שיחות נכנסות. תמלילי חלקים מהשיחה צורפו לתצהירה, והן לתצהיר העו״ס גבי א״ב שתיארה אף היא את מעמד אותה שיחה והקלטה בתצהירה (סומן מת/8).
14. המנהלת והעו"ס מצהירות עוד שהמנוחה טענה בפניהן באותה פגישה שהמבקש ניצל אותה. הוא סיפר לה שאין ביכולתו לרכוש לו ולמשפחתו בגדים, והיא מתוך רחמים נתנה לו כספים. הוא אף גרם לה לערוך צוואה לטובתו, ולאחר מעשה התנער ממנה והתחמק מלסייע לה. בעבר התייחסה אליו כמו לבן, אך הוא אכזב אותה. במעמד אותה פגישה, לטענת המנהלת והעו"ס, המנוחה היתה כעוסה וכאובה, וסיפרה שביטלה את הצוואה. ששאלו את המנוחה כיצד? אמרה המנוחה שקרעה את הצוואה הנוטריונית וחיוותה בידיה בתנועות קריעה. עוד טוענת המנהלת שהמנוחה פיתחה תלות במבקש וסירבה לקבל טיפול ותרופות ללא הסכמתו.
15. תמצית טענות המבקש
א. לטענתו בתצהירו (סומן מב/7), במועד עריכת הצוואה הנוטריונית היתה המנוחה צלולה, ומודעת לרצונותיה ומעשיה. הצוואה הנוטריונית משקפת אף את רצון המנוחה להוריש לו את מלוא עזבונה, כמי שהיה האדם הקרוב אליה ביותר אותה עת, כמו גם את רצונה שלא להוריש עזבונה לאחיה, שדעתה עליו היתה שלילית.
ב. עד לפיטוריו בעקבות המקרה מושא ההליך, עבד במוסד במשך 11 שנים. הוא הועסק כאיש אחזקה, ולא עסק בסיעוד או טיפול בדיירי המוסד. כל היכרותו עם הדיירים היתה במסגרת תפקידו, ולא כאיש סגל טיפולי או סיעודי. במוסד קיים אגף נפרד לדיירים סיעודיים, והמנוחה לא התגוררה בו, כי אם באגף המגורים שמספק מפרט ושירותים ברמה גבוהה.