53. מלשונו של סעיף 41(א)(3) הנ"ל עולה כי אחת הדרכים לפירוק שותפות לתקופה לא מסוימת (כבענייננו) היא בהודעה על כך מצד אחד השותפים, בכפוף להסכם השותפות.
מלשונו של סעיף 41(ב) לפקודת השותפויות עולה, כי תאריך פירוק השותפות, בשותפות לתקופה לא מסוימת, הוא המועד שנקב השותף בהודעתו.
54. הוראות בעניין סמכויות, זכויות ויישוב החשבונות בין השותפים עד לפירוק השותפות, מפורטות בסעיפים 49-51 לפקודת השותפויות:
סעיף 49(א) לפקודת השותפויות שענייננו "סמכות השותפים למטרות הפירוק", קובע:
"כוחו של כל שותף לחייב את השותפות ושאר זכויותיהם וחובותיהם של השותפים יעמדו בתקפם לאחר פירוקה של השותפות, במידה שהדבר דרוש לפירוק עניני השותפות ולסיום עסקאות שהוחל בהן ולא הושלמו בעת הפירוק ובמידה זו בלבד, והכל בכפוף לכל צו של בית המשפט".
סעיף 50 לפקודת השותפויות שענייננו "זכותו של שותף בפירוק", קובע:
"בהתפרק שותפות יהיה כל שותף זכאי כלפי שאר השותפים וכלפי כל מי שיש לו מכוחם תביעה בשל זכויותיהם כשותפים, שנכסי השותפות ישמשו לסילוק חיוביה של השותפות, ושהנכסים העודפים ישמשו לסילוק המגיע לשותפים לאחר שינוכה ממנו כל המגיע מהם לשותפות בשל היותם שותפים בה".
סעיף 51 לפקודת השותפויות אשר דן בנושא "יישוב החשבונות בין השותפים", קובע:
"ביישוב החשבונות בין השותפים לאחר פירוק השותפות ינהגו לפי כללים אלה, בכפוף לכל הסכם:
(1) הפסדים, ובכלל זה הפסד וחסר שבהון, ישולמו תחילה מתוך הרווחים, לאחריהם – מתוך ההון, ולאחרונה, אם יהיה צורך, ישלם כל שותף כיחיד סכום יחסי לפי שיעור זכותו בחלק מן הרווחים;
(2) נכסי השותפות, ובכלל זה הסכומים שהכניס כל שותף לכיסוי ההפסד והחסר שבהון, ישמשו בדרך ובסדר שלהלן:
(א) סילוק חיוביה של השותפות למי שאינם שותפים בה;
(ב) סילוק שיעור יחסי של המגיע לכל שותף בעד מקדמות ששילם, להבדיל מהון שהכניס לשותפות;
(ג) סילוק ההוצאות הכרוכות בפירוק עניני השותפות;
(ד) סילוק שיעור יחסי של המגיע לכל שותף בעד הון שהכניס לשותפות;
(ה) חלוקת היתרה הסופית בין השותפים, לפי השיעורים שלפיהם יש לחלק את הרווחים."
55. בע"א 1135/12 שרעבי נ' אזכוריה (פורסם בנבו, 12.12.2013) (להלן: "עניין שרעבי") נדונו סעיפים אלה על ידי כב' השופטים דנציגר, פוגלמן ושהם.
וכך נכתב בפסק דינו של כב' השופט פוגלמן:
"ברירת המחדל הקבועה בסעיף 41(א)(3) לפקודה, שלפיה די בדרישתו של שותף כדי לפרק את השותפות, חלה הן בשותפות שחלה עליה פקודת השותפויות, הן על שותפות במקרקעין (סעיף 37(א) לחוק המקרקעין, התשכ"ט-1969). היא נשענת על התפישה שלפיה "כל הנדרש משותף הוא כי יודיע על רצונו בהתרת החבילה. המשפט אין בכוחו להשכין שלום בין שותפים צהובים זה לזה – או אף בין שותפים המתקשים להגיע להבנה זה-עם-זה – ובהיעדר כלים בידו להשכין שלום ביניהם, מקנה הוא זכות-יכולת לכל אחד מן השותפים לבקש פירוק השותפות" (רע"א 1017/97 רידלביץ נ' מודעי, פ"ד נב(4) 625, 632 (1998))".
(שם, פסקה 12).
בהמשך, ציין כב' השופט פוגלמן שיש להבחין בין "פירוק השותפות" לבין "חיסול עסקי השותפות":
"כאן המקום להבחין בין תאריך פירוק השותפות (“general dissolution”) לבין תהליך חיסול עסקי השותפות (“winding up”). לפי ברירת המחדל הקבועה בסעיף 41(ב) לפקודה, תאריך פירוקה של שותפות לתקופה לא מסוימת יהיה "בתאריך שנקב השותף בהודעתו, ואם לא נקב תאריך – בתאריך שבו נמסרה ההודעה". החל ממועד זה תיחשב השותפות ל"שותפות בפירוק" ויחולו עליה סעיפים 51-49 המסדירים (בהתאמה) את סמכות השותפים למטרות הפירוק, את זכויותיו של שותף בפירוק ואת הכללים ליישוב החשבונות בין השותפים. פירוק השותפות יכול להיעשות, לבקשתו של שותף, באמצעות בית המשפט כאמור בסעיף 47 לפקודה, או על ידי השותפים עצמם וללא מעורבות של בית המשפט. יישוב החשבונות וחיסול עסקיה של השותפות עשוי להיות תהליך ארוך ולכלול את מכירת נכסיה, את סילוק חובותיה לנושים ואת חלוקת העודף בין הנושים לפי זכויותיהם. כל עוד הליך זה נמשך, רשאים השותפים לפעול בשם השותפות כאמור בסעיף 49 לפקודה".
(שם, פסקה 13).