.4מכאן עולה, כי החלטת האסיפה הכללית של "שלב" לא שינתה את תחולתה של תקנה .11משמע, הדין, החל על קביעת שווי מניות, מוצא ביטויו בתקנה 11, המחייבת את "שלב" לשלם לחבר הפורש את הערך המשוערך של מניותיו. החלטת האסיפה הכללית של "שלב", שביקשה לשנות את התקנה, לא הביאה לתוצאה משפטית כאמור. עם זאת ייתכן, כי ביחסיה של "שלב" עם המערער הנוכחי, איבד האחרון את זכותו לקבל את ערך מניותיו המשוערך. תוצאה זו יכולה הייתה להתגבש, לפי הטענות שלפנינו, באחד מן האופנים הבאים:
א) באסיפה הכללית מיום 19.2.77השתתף המערער השתתפות פעילה. הסכמתו והשתתפותו הפעילה יצרו מצג, המשנה לרעה את מצבה של "שלב", ועל-כן המערער מנוע מלעורר טענות כלשהן נגד ההחלטה הנ"ל.
ב) בתקופה שבין האסיפה הכללית לבין פרישתו לא מחה המערער על ההסדר החדש ויצר על-ידי כך מצג, אשר כעת הוא מנוע מלהתכחש לו.
-----------------
* פ"ד מ(1) .169
--- סוף עמוד 538 ---
ג) המערער, שקיבל, כאמור, סך של 46.5משכורות בעת פרישתו מ"שלב", חתם בעת קבלת הכסף על כתב ויתור, בו הוא הצהיר שהוא מוותר על כל זכות שהייתה לו כלפי האגוד. למערער חשוב היה, לדבריו, לקבל את הכסף מהר, כדי לא להפסיד את מדד חודש דצמבר, ולכן הסכים להסדר שהציעה האגודה וחתם על כתב הוויתור.
אם הוויתור הנ"ל הוא תקף, הרי שאף-על-פי שמלכתחילה הייתה למערער זכות לקבל את ערך מניותיו המשוערך, הוא הפסיד את זכותו זו, כשוויתר עליה.
למותר להוסיף, כי אם כתב הוויתור הוא תקף, לא יהיה ממילא צורך לדון בשתי האפשרויות הראשונות.
.5(א) כתב הוויתור הוא חוזה. משמע, יש לבדוק ראשית - מהו תוכנו, ושנית - אם זהו חוזה תקף או שמא הוא בטל או ניתן לביטול בשל פגם שנפל בכריתתו.
המערער טען, שלא ייתכן שוויתר על זכותו לקבל את ערך מנייתו המשוערך - שכן לא ידע כלל על קיומה של זכות זו. הוא הביא בקשר לכך אסמכתאות מן המשפט האנגלי ומן המשפט הישראלי, שקדם לחוק החוזים (חלק כללי), תשל"ג-1973, לפיהן לא ניתן לוותר על זכות בלא לדעת על קיומה:
A release will not be constructed as appplying to facts of" Which the grantor had no knowledge at te time when it Th 4,london) halsbury, laws of england9) ". Was given(412( 1974,ed., by lord hailsham אם להמיר טענה זו ללשון חוק החוזים (חלק כללי), הרי פירושה הוא, למעשה, שאם אחד הצדדים לא ידע, בעת חתימת החוזה, על זכות מסוימת, הרי בעת שוויתר על זכויותיו, לא נוצר מפגש רצונות לגבי זכות זו, כך שהחוזה אינו כולל ויתור על זכות זו.