ט. התרשלות המערערים
33. בית-המשפט המחוזי קבע כי המערערים – בצד חברי הדירקטוריון האחרים – התרשלו בביצוע תפקידם כדירקטורים בבנק. התרשלות זו התבטאה בהתנהלותם כדירקטורים: הם לא השתתפו במידה מספקת בישיבות הדירקטוריון, הם אצלו את מרבית סמכויות הדירקטוריון למינהלה בלא לפקח על פעולותיה והם לא הכירו כלל את מצבו של הבנק. התרשלות זו גרמה נזק לבנק בכמה פרשיות. בית-המשפט המחוזי קיבץ פרשיות אלה לשלוש קבוצות של מקרים: התרשלות במתן אשראי; התרשלות בהקשר של המעילות והגניבות של המנהלים, חברי המינהלה, והתרשלות בקשר להסדר ויסות מניות הבנק. נעמוד תחילה על התרשלות המערערים בהתנהלותם כדירקטורים של
--- סוף עמוד 314 ---
הבנק. נבחן לאחר מכן התרשלות זו במסגרת כל אחת משלוש קבוצות המקרים שבית-המשפט המחוזי עמד עליהם.
34. בחינתנו את התנהגות המערערים לא תדגיש במיוחד את אופייה של החברה הניזוקה כבנק. הטעם לכך הוא זה: בהיעדר חקיקה מיוחדת – וחקיקה כזו לא הוצגה בפנינו – חובתו של דירקטור בבנק כלפי הבנק היא כחובתו של כל דירקטור כלפי החברה שבה הוא נושא את משרתו. חובה זו היא אחת: לנקוט אמצעי זהירות שדירקטור סביר היה נוקט בנסיבות העניין. אין לומר כלל כי על דירקטור בבנק מוטלת חובה שונה ומוגברת. גם דירקטור בבנק אינו מבטחו של הבנק. חובתו הינה – כחובתו של כל דירקטור – לנקוט אמצעי זהירות סבירים כדי למנוע את נזקו של הבנק, עם זאת אמצעי הזהירות הנדרשים הם לעולם נגזרים מהסיכונים הצפויים. לא הרי האמצעים הנדרשים ממי שנושא ומחזיק בידיו כדור משחק כהרי אמצעי הזהירות הנדרשים ממי שמחזיק בידיו רימון. בדימוי זה ניתן לומר כי דירקטורים של בנק מחזיקים בידם, לעתים קרובות, רימון. הנזק לבנק שעשוי להתרחש במקרה של התרשלות דירקטור בבנק, עשוי להיות במקרים רבים בעל עוצמה גדולה מזו של הנזק שעשוי להתרחש במקרה של דירקטור בחברה שאינה בנק. כמובן, הכול תלוי בנסיבותיו של כל מקרה ומקרה. בערעור שלפנינו נסתפק בניתוח אמצעי הזהירות הנדרשים מהמערערים בלא לתת ביטוי מיוחד לאופייה של החברה הניזוקה כבנק. הטעם לכך הוא שסטייתם של המערערים מרמת הזהירות הנדרשת היא כה רבה, עד כי אין לנו צורך להדגיש את האופי המיוחד של הניזוק כבנק. מטעם זה לא ניתחנו את הוראות בנק ישראל החלות על דירקטורים בבנק, ולא עמדנו על השאלה מהו מעמדן הנורמטיבי.
התרשלות המערערים בהתנהגות הכללית בדירקטוריון