התשתית העובדתית
35. בית-המשפט המחוזי קבע את המימצאים העיקריים דלהלן באשר להתנהלותם של המערערים בניהול הבנק: בוכבינדר לא השתתף בשום ישיבה של הדירקטוריון במשך שבע וחצי שנות כהונתו; זוסמן השתתף רק בשתי ישיבות בשנים 1985-1982 תוך שמינה לעצמו חליף קבע שאליו העביר את כל סמכויותיו בלא שנועץ בו כלל. הדירקטוריון – שבו היו המערערים חברים – אצל את עיקרי תפקידיו למינהלה בלא לפקח עליה, בניגוד להוראות בנק ישראל; המערערים לא היו בעלי ידע מינימלי בענייני הבנק ועסקיו, ולא הכירו את מצבו הפיננסי. על בסיס מימצאים אלה קבע בית-המשפט
--- סוף עמוד 315 ---
כי המערערים הפרו את חובת הזהירות שהם חבו לבנק. הפרה זו מתבטאת בשלושת העניינים האלה: אי-השתתפות בישיבות הדירקטוריון; אצילת סמכויות למינהלה, היעדר פיקוח עליה והיעדר היכרות עם מצב הבנק. בית-המשפט המחוזי דחה את טענת המערערים כי הם לא התרשלו בהתנהגותם זו, שכן הם היו דירקטורים "חיצוניים" שאינם נמנים עם עובדי הבנק; הוא דחה את טענתם כי עם אצילת הסמכויות מהדירקטוריון למינהלה יצאו המערערים ידי חובתם כלפי הבנק; הוא דחה את טענתו של זוסמן כי הוא יצא ידי חובתו במינויו של חליף.
36. בפנינו תקפו המערערים את מימצאיו של בית-המשפט. בוכבינדר טען לפנינו שלא מונה כלל כדירקטור. זוסמן טען בפנינו כי נכח אישית בישיבות הדירקטוריון שבהן דנו בנושאים שלא הואצלו למינהלה; כי פרט לשלוש סמכויות (מינוי מנהל כללי, משנה למנהל כללי ומבקר פנים) לא הואצלו כלל סמכויות הדירקטוריון למינהלה; כי הדירקטוריון, והוא בכללו, דן בפועל במצב הכספי של הבנק ועיין בדינים ובחשבונות השונים, וכי הוא עצמו היה מעורב בעסקי הבנק וקיבל דיווח על הנעשה בבנק ממנהליו בעת ביקוריו התכופים בארץ. במישור המשפטי נטען בפנינו כי המערערים היו דירקטורים "חיצוניים" שאינם מעובדי הבנק, ועל-כן רמת הזהירות המוטלת עליהם היא נמוכה יותר, והיא לא הופרה כלל; זוסמן טען כי יצא ידי חובותיו במינוי דירקטור חליף, ועל-כל-פנים ההתעניינות שגילה בפעולות הבנק מילאו את חובתו כלפיו. כן נטען על-ידי זוסמן כי אין לייחס לו אחריות, שכן הנזק לבנק נגרם בשל פעולותיהם הפליליות של המנהלים הפעילים, בשל חוסר הפיקוח של בנק ישראל, בשל שיתוף הפעולה של היועץ המשפטי של הבנק עם המנהלים הפעילים ובשל מחדלו של רואה-החשבון של הבנק. המשיב תמך במימצאיו של בית-המשפט המחוזי ובניתוחו המשפטי.