--- סוף עמוד 327 ---
טענה זו. נחה דעתנו כי יש לדחותה. מימצאיו של בית-המשפט המחוזי בעניין השתתפותו של זוסמן בישיבת הדירקטוריון, שהחליט כי נא"ב תקבל הלוואה לשם המשך הוויסות, ובעניין ידיעתו (או עצימת עיניו) לעניין פירעונה על-ידי הבנק, מעוגנים כראוי בחומר הראיות, ואין כל יסוד להתערבותנו. יצוין כי בפרשה של חברת נא"ב סמך עצמו בית-המשפט המחוזי, במידה מסוימת, על פסק-הדין הפלילי בעניינו של שטרן. כפי שראינו (פיסקה 24 לעיל), בכך טעה. אנו עצמנו בחנו עניין זה מחדש תוך הסתמכות על חומר הראיות הקביל בלבד. על יסוד חומר זה הגענו אף אנו למסקנה כי המימצאים העובדתיים של בית-המשפט המחוזי מבוססים כראוי על חומר הראיות הקביל, וכי המסקנה העולה מהם הינה בדבר התרשלותם של המערערים.
62. התנהגותם של המערערים בפרשת נא"ב הביאה את בית-המשפט המחוזי לקביעה כי נוסף על האחריות בגין רשלנות מוטלת על המערערים אחריות בגין הפרת חובת אמונים. בעניין זה נדון בהמשך (ראו פיסקה 76 להלן).
י. הקשר הסיבתי בין ההתרשלות לנזק
קיומו של הקשר הסיבתי
63. בית-המשפט המחוזי קבע כי מתקיים קשר סיבתי (עובדתי ומשפטי) בין התרשלותם של המערערים במילוי חובתם כלפי הבנק לבין הנזק שנגרם לבנק. בית-המשפט בחן את התשתית העובדתית לעניין כל אחת מהפרשות השונות שהוצגו בפניו וקבע כי הנזק לבנק בפרשות אלה נגרם על-ידי התרשלותם של הדירקטורים, ובכללם המערערים. בפנינו טענו המערערים כי לא הוכח הקשר הסיבתי הנדרש. לטענתם, יש להוכיח קשר סיבתי בין כל פעולה ופעולה של המערערים לבין כל נזק ונזק שנגרם בכל חשבון וחשבון. הוכחה כזו לא מצויה. זאת ועוד, אף אם קיים קשר סיבתי בין ההתרשלות של המערערים לבין נזקו של הבנק, קשר זה נותק עקב רשלנותם החמורה של צדדים שלישיים, לרבות בנק ישראל, אשר חרף ידיעתו בזמן אמת על מצב הבנק וחרף האמצעים העומדים לרשותו לא עשה דבר כדי למנוע התדרדרות הבנק. כן נותק הקשר הסיבתי בשל הגניבות ומעשי המעילה של חברי המינהלה. בדברי תשובתו טען המשיב כי הוכח הקשר הסיבתי הנדרש, שכן הליקויים בתפקודו של הדירקטוריון והיעדר הפיקוח וביקורת פנימית הם שגרמו לנזקו של הבנק. לטענתו, הדירקטוריון בבנק היה קיים "על הנייר בלבד". המינהלה עשתה כרצונה. לו פיקחו הדירקטורים, ובכללם המערערים, על פעולות המינהלה, היו מגלים כי האשראים השונים ניתנים ללא
--- סוף עמוד 328 ---
ביקורת ראויה וללא ביטחונות ראויים. לו עיינו הדירקטורים, ובכללם המערערים, בדוחות הביקורת של בנק ישראל, היו מגלים, על-פי מידת ההסתברות הדרושה, את הליקויים בבנק ועוצרים את הסחף. מעשי המעילה והגניבה של חברי המינהלה לא ניתקו קשר סיבתי זה.