64. לדעתנו, הוכח קיומו של קשר סיבתי בין התרשלותם של המערערים כדירקטורים של הבנק לבין הנזק שנגרם לבנק בפרשות השונות. נחה דעתנו כי לולא התרשלותם של הדירקטורים היה נזקו של הבנק נמנע. אילו פעלו המערערים כדירקטורים סבירים לא יכלו חברי המינהלה לתת את האשראים שנתנו בתנאים שבהם הם ניתנו, וחברי המינהלה לא היו יכולים לבצע את פעולות המעילה והגניבה שעשו, והבנק לא היה פורע הלוואה שלא הוא קיבל בעניין ויסות המניות. זאת ועוד, התרשלותם של המערערים – כחלק מהדירקטוריון – היא "הסיבה המכרעת" לנזקו של הבנק, גם אם אין היא סיבה יחידה. המערערים, כדירקטורים סבירים, היו צריכים לצפות לכך כי התרשלותם תביא לנזק שנגרם לבנק. נזק זה נופל לגדר הסיכון הטבעי שהתרשלותם של המערערים יצרה. בחינת התרשלותם של המערערים על כל היבטיה מעלה כי היא תרמה – כעניין של היגיון ושכל ישר – להתהוותה של התוצאה המזיקה.
65. נטען בפנינו כי הסיבה המכרעת לגרימת הנזק לבנק היא בהתרשלותו של בנק ישראל. אין בידנו לקבל את הטענה, אף אם ניתן לייחס – וכמו בית-המשפט המחוזי גם אנו איננו מביעים בכך כל עמדה – התרשלות לבנק ישראל. הטעם לכך הוא כי דירקטור סביר היה צריך לצפות כי בנק ישראל לא ינקוט אמצעים מעשיים מספיקים כדי להתערב בניהול הבנק. דירקטור סביר לא היה רשאי להסתמך על כך שבנק ישראל ינקוט אמצעים שימנעו את הנזק. אין הוא רשאי להניח כי אף אם הוא לא יעשה דבר, יעשו זאת אחרים תחתיו. אכן, התרשלותו של בנק ישראל – אף אם נניח אותה – אינה מוציאה את נזקו של הבנק מחוץ לתחום הסיכון שנגרם בשל התרשלות המערערים. ההיגיון והשכל הישר גורסים כי הסיבה המכרעת לנזקי הבנק היא בהתרשלות המערערים, גם אם בנק ישראל התרשל.
66. המערערים טענו בפנינו כי הקשר הסיבתי בין התרשלותם לבין נזקי הבנק בפרשות המעילה והגניבה של חברי המינהלה נותק, שכן מעשיהם של המנהלים הם מעשים מכוונים. דינה של טענה זו להידחות. עצם העובדה כי הייתה התערבות מכוונת של צד שלישי, אין בה כדי לנתק הקשר הסיבתי (ראו ע"א 7021/99 הנ"ל [14]). בצדק ציין השופט אנגלרד:
--- סוף עמוד 329 ---
"כאשר חובת הזהירות של אדם מכוונת למנוע את אשמו של אדם אחר, אין לראות בהתרחשות האשם המסוים של האחרון משום סיבה מכרעת, המנתקת את הקשר הסיבתי. כי הלוא חובתו של הראשון הייתה למנוע דווקא את אשמו של השני" (ע"א 6649/96 הסתדרות מדיצינית הדסה נ' גלעד [26], בעמ' 545).