אכן, אילו פיקחו המערערים כחברי הדירקטוריון על פעולתם של חברי המינהלה וקיימו את שאר חובותיהם כדירקטורים סבירים, היה ניתן, על-פי מידת ההסתברות הדרושה, למנוע את המעילות והגניבות, והנזק לבנק היה נמנע (מתקיים קשר סיבתי עובדתי). התנהגותם המכוונת של המנהלים היא התנהגות שדירקטור סביר צריך לצפות, והרי היא נופלת לגדר הסיכון שנוצר אם דירקטור מתרשל. על-פי מבחן ההיגיון והשכל הישר, אין לומר כלל כי הסיבה המכרעת היא בהתנהגות המנהלים, וזאת על רקע חוסר המעש של המערערים.
יא. הערכת הנזק וחלקם של המערערים
הערכת הנזק
67. להוכחת הנזק הגיש המשיב לבית-המשפט המחוזי חוות-דעת מטעמו שנערכה על-ידי רואה-החשבון דן בבלי. בחוות-דעתו (מיום 16.5.1991) חישב רואה-החשבון בבלי את יתרות החובה בחשבונות השונים שהיו נשוא התביעה וראה ביתרות אלה נזק לבנק משום שלא ניתן לגבות יתרות חובה אלה. המערערים חלקו על עמדתו זו של רואה-החשבון בבלי והגישו חוות-דעת מומחה מטעמם שנערכה על-ידי רואי-החשבון זוהר את זוהר ושות'. בחוות-דעת זו גרס המומחה מטעם המערערים כי אין מקום לאמץ את יתרות החובה בחשבונות השונים כפי שהן מופיעות בספרי הבנק ובחוות-דעתו של המומחה מטעם המשיב. עוד טען המומחה מטעם המערערים כי יתרות החובה בחשבונות השונים אינן מבטאות את הנזק שנגרם לבנק, אם נגרם. לשיטתו, הנזק שנגרם, אם בכלל, הוא הסכומים שהוצאו מן הבנק בהתרשלות המערערים הנטענת, ואשר לא הוחזרו. על רקע חילוקי דעות אלה בין המומחים מינה בית-משפט קמא את רואה-החשבון אבנר שנור כמומחה מטעם בית-המשפט. מומחה זה אישר את יתרות החובה בחשבונות השונים כפי שאלה נקבעו בחוות-דעתו של רואה-החשבון בבלי, אולם הוא לא חיווה דעה בשאלה אם יש לראות ביתרות אלה את נזקי הבנק משום שזו, כך סבר המומחה, שאלה משפטית שעל בית-המשפט להכריע
--- סוף עמוד 330 ---
בה. לאחר שבית-המשפט עיין בחוות-דעת המומחים השונים, הוא קבע את נזקי הבנק בפרשיות ההתרשלות במתן אשראי, בפרשיות ההתרשלות בוויסות מניות הבנק ובפרשת החברה האמריקאית-ירושלמית, הנמנית עם פרשיות המעילה והגניבה של המנהלים, על-פי יתרות החובה בחשבונות השונים, כשהוא מסתמך בעניין זה במידה רבה על חוות-דעתו של רואה-החשבון בבלי, שאושרה בעיקרה על-ידי רואה-החשבון אבנר שנור. באשר ליתר פרשיות המעילה והגניבה של המנהלים חישב בית-משפט קמא את הנזק בהתאם לסכומים שנגנבו ולא הוחזרו.