--- סוף עמוד 305 ---
הם מעיקרי הצדק הטבעי. המושג רחב, וודאי שכולל הוא בחובו גם זכויות דיוניות נוספות המוענקות לבעל-דין. החלטה שיפוטית הניתנת לאחר שמיעת טענות שני הצדדים ושקילתן ללא משוא פנים ותוך קיום הליך נאות, היא לא רק החלטה צודקת יותר ונראית בעיני הציבור צודקת יותר, אלא גם יעילה יותר בחשיפת האמת. "משפט הוגן... מאפשר בירור נאות של העובדות" (בג"ץ 5182/93 לוי נ' בית הדין הרבני האזורי, רחובות [3], בעמ' 7). משפט שמתנהל בהגינות סופו יעילות. הגינות ויעילות הולכות יד ביד בשביל האמת, זה תומך בזה וזה תומך בזה.
18. שמנו לנגד עינינו את כללי הצדק הטבעי, שקלנו את טענותיו של זוסמן והגענו לכלל מסקנה כי בהתחשב בכל הנסיבות האופפות את המקרה נושא הדיון לא הייתה פגיעה בכללי הצדק הטבעי. לזוסמן ניתנה זכות שמיעה נאותה. הוא השמיע את כל טענותיו בפרוטרוט; העיד את עדיו והגיש את מוצגיו; חקר את עדי הצד שכנגד חקירת שתי וערב; הציג את גירסאותיו כנגד טענות הצד שכנגד; עמד לזכותו הזמן הראוי להשמיע את טענותיו. הדברים נלמדים גם מן ההיקף הרב של פרוטוקולי הדיון בבית-משפט קמא. טענות הצדדים אף נשמעו בימים סמוכים ולעתים אף רצופים, וודאי שעובדה זו מייעלת את השמיעה ונותנת לה משמעות אמיתית בהתחשב בהיקף רב הממדים של התיק. במהלך הדיון ודאי שבית-המשפט שמע את הטענות ואת העדויות. בנסיבות אלה אין לומר כי לא ניתנה לזוסמן זכות שמיעה נאותה. אכן, תוכנה של זכות השמיעה איננו מוגדר מראש, ואף לא ניתן להגדיר אותו מראש. תוכן זה משתנה ממקרה למקרה לפי נסיבותיו, בהתחשב במהות ההליך, במהות העניין ובשיקולים נוספים. מילות המפתח הן צדק, הגינות ויעילות. בנסיבות המקרה נשמרו ערכים אלה. חזקה על בית-המשפט כי הפעיל שיקול-דעת בטרם מתן פסק-דינו, ואין אנו מקבלים את טענתו של זוסמן כי מצורת כתיבת פסק-הדין יש ללמוד על אי-הפעלת שיקול-דעת.
19. גם זכותו של זוסמן למשפט שינוהל ללא חשש ממשי למשוא פנים לא נפגעה. כאמור, זוסמן העלה את טענת הפסלות כלפי סגן הנשיא בזק בגין "פרשת מרגל", והיא נדחתה על-ידיו. גם בקשת רשות הערעור על ההחלטה בטענת הפסלות נדחתה בלי שנתבקשה עליה תשובה. וכך כתב השופט ש' לוין (כתוארו אז) בהחלטתו בבקשת רשות הערעור:
"קראתי את טענות המבקשים ולא מצאתי בהן כל עילה המצדיקה קבלת תשובה; איני סבור שסגן הנשיא המלומד היה חייב לפסול את עצמו עקב נגיעה אישית לפרשת מרגל..." (שם, בפיסקה 4).