טענות התובעים לשידול, שחיתות, שוחד, קנוניה, קשר מושחת
43. חלק הארי של חקירות העדים ובעלי הדין על ידי התובעות, וכמחצית מסיכומיהן, הוקדשו להוכחת טענתן על פיה, אונגר ויאנג פעלו לגזול את זכויות ההפצה מידי התובעות באמצעות
--- סוף עמוד 15 ---
שידול, שוחד, קנוניה וקשרים מושחתים עם בכירים בקיה, ובכך גרמו להפרת החוזה שבין קיה לתובעות.
44. טרם נפנה לבחון את הטענות הללו והראיות להוכחתן, מן הראוי להזהיר עצמנו בשניים. ראשית, הגם שבתביעה אזרחית עסקינן, ועל דרך הכלל די במידת הוכחה המטה את כפות המאזניים, הרי שלנוכח הטענות לביצוע עבירות פליליות חמורות, ולמצער בעלות גוון מעין פלילי, על התובעות להציג ראיות בעלות משקל ואמינות. טענות של שוחד ושחיתות מחייבות ביסוס ברמת הוכחה גבוהה במיוחד, התואמת במשקלה לרצינותה ולחומרתה של הטענה, יש על כן להחמיר בנטל הבאת הראיה המוטל על התובעות ולבחון את הראיות בזהירות ובקפדנות.
שנית, כל הכרעה בטענה לשוחד, קנוניה ושידול הנטענת נגד הנתבעים, כרוכה בבחינת 'הא בהא תליא' בהשלכות קשות על אותם אנשי עסקים ובכירים קוריאנים בקיה (בעבר ובהווה), שהתובעות מייחסות להם עבירות של קבלת שוחד ושותפות לקנוניה הנטענת. דא עקא, אלו אינם צד לתביעה, לא ניתן להם יומם בבית המשפט, ולא ניתנה להם כל זכות להתגונן ולהגן על שמם הטוב, על מעמדם בכלל ובקיה בפרט, לרבות בהיבט של הפרת אמונים. ודוק! המחוקק בישראל רואה את עבירת לקיחת שוחד, המיוחסת לאותם בכירים קוריאנים, כחמורה יותר מעבירת מתן שוחד (סעיפים 290–291 לחוק העונשין, התשל"ז–1977). קיים אפוא חשש להשלכות חמורות על אישים אלו, לרבות ביזויָם, גם בהנחה שלפסק דין זה אין כל תוקף מחייב בקוריאה.
בנסיבות אלו "כתב האישום" האזרחי נגד הנתבעים ואנשי העסקים הקוריאנים (אשר אינם צד לתביעה) מצריך בחינה זהירה וקפדנית על אחת כמה וכמה, ונדרשת מידת ההוכחה מוגברת ורף ראיות גבוה יותר מהדרוש במשפט אזרחי רגיל על מנת לעמוד בנטל השכנוע. בע"א 78/04 המגן חברה לביטוח בע"מ נ' שלום גרשון הובלות בע"מ, פ"ד סא(3) 18, 49ג–ה (2006), נקבע לעניין זה:
"[...] עסקינן בטענה של חברת הביטוח המאשימה את המבוטח בביצוע עבירה פלילית (קבלת דבר במרמה, עבירה לפי סעיף 415 לחוק העונשין, התשל"ז-1977). באשר להוכחת עבירה פלילית בהליך אזרחי, קיימות מדינות שבהן דורשים רף הוכחה גבוה יותר ממאזן ההסתברויות. על אף שגישה זו נדחתה אצלנו, נפסק כי מידת ההוכחה תהא מוגברת ומושפעת ממהותו של הנושא וממידת החומרה של טענותיו. היינו, כמות הראיות שתידרש על מנת לעמוד בנטל השכנוע תהא גדולה יותר (ראו דעת הרוב בע"א 475/81 זיקרי נ' 'כלל' חברה לביטוח בע"מ [...], בעמ' 606–607; ע"א 678/86 חניפס נ' 'סהר' חברה לביטוח בע"מ [...], בעמ' 184). עניין זה נובע מכך שבקביעה שאדם ביצע פעולות המהוות עבירה פלילית, הגם שהיא נעשית בהליך אזרחי, יש השלכות החורגות מהמשמעות הכלכלית של ההפסד במשפט – לקביעה כזו עשויה להתלוות סטיגמה, אשר גם אם אינה חמורה כסטיגמה המתלווה להרשעה בהליך פלילי, עלולות להיות לה השלכות על מי שהקביעות היו מכוונות כלפיו [...] (ההדגשה שלי – צ.צ.)".