--- סוף עמוד 16 ---
ראו גם ע"א 10199/09 אוריון נ' המגן חברה לביטוח בע"מ (פורסם במאגרים, 1.4.2012); ע"א 7456/11 בר נוי נ' מלחי (פורסם במאגרים, 11.4.2013); ע"א 9178/12 המכללה האקדמית הערבית לחינוך חיפה נ' ח'יר (פורסם במאגרים, 24.9.2015); ע"א 45/15 נבולסי נ' נבולסי (פורסם במאגרים, 15.5.2017); ע"א 3725/08 חזן נ' חזן (פורסם במאגרים, 3.2.2011).
45. אקדים את המאוחר ואומר, כי לאחר עיון בראיות וטענות הצדדים הגעתי לכלל מסקנה כי יש לדחות את טענת התובעות לשידול, שוחד וקנוניה הנטענות נגד הנתבעים עם בכירים בקיה, על מנת לגזול מקמי את זכויות ההפצה שלא כדין. מסקנתי זו מבוססת על הצלבת הראיות על פיהן מחד גיסא – קיה הגיעה כאמור להחלטה לסיים את ההתקשרות עם קמי על דעת עצמה בתהליך מוסדר של קבלת החלטות על ידי המטה הראשי בהתייעצות עם המטה האזורי והצוות המשפטי, אשר שקלו אם לסיים את ההתקשרות עם קמי אף במהלך תקופת ההסכם עוד טרם פקיעתו. החלטת קיה מושכלת ומובנית מלווה בייעוץ משפטי של מטה סאול, אשר שקל בכובד ראש את היתרונות והחסרונות ותוך הצגת לוח זמנים מפורט לביצוע כל שלב. מאידך גיסא – לא הוכח שהנתבעים הניעו ושידלו את קיה להפר את ההסכם עם קמי, ואף אם היה ניסיון (שלא הוכח), לא הוא זה אשר השפיע על קיה להגיע להחלטה על סיום ההתקשרות. הראיות מלמדות כי קשריו של יאנג סייעו לו לקבל מידע (שלא בהכרח היה תמיד נכון ומדויק) וכן סייעו בקידום מועמדות טלקאר, אך לא קיימת ראיה כי קיה הושפעה מקשרים אלו בהחלטתה שלא לחדש את ההסכם עם קמי.
46. הראיות שעל בסיסן מבקשות התובעות לייחס לנתבעים ולשותפיהם הקוריאנים עבירות של שידול, קנוניה ושוחד במטרה להניע את קיה להפסיק את ההתקשרות עם קמי, מבוססות בעיקרן על הקלטה של יאנג שלא בידיעתו, במהלך שיחת שיווק (כביכול) עם אבירם וברקת, וכן מסמכים שנמצאו באמצעות פריצה למחשבו של יאנג על ידי חברה הודית, שנשכרה על ידי אבירם, אשר התבקש על ידי לוי ואחיעד לאסוף ראיות לביסוס תביעתם זו. מסמכים אלו צורפו בחלקם על ידי התובעות לכתב התביעה (נספחים 35–38), חלקם גולו בהליך גילוי מסמכים מטעם התובעות וחלקם צורפו גם על ידי הנתבעים לתצהיריהם. (לעניין הפריצה למחשבים ותוצריה ראו הדיון בתביעת אונגר סעיפים 174 ואילך).
47. לוי אישר בחקירתו כי למעשה הטענות בדבר שידול, שוחד וקנוניה הן השערות בלבד (עמ' 416– 425, 551–555 לפרוטוקול), המבוססות על שלושה אדנים: