הראשון: התנהלות קיה כלפי קמי מאז 2003, שנועדה להכשיל אותה בזדון ובחוסר תום לב.
השני: אמירת יאנג (בשיחה המוקלטת) שהוא עבד חמש שנים 'להרוג את קמי'.
השלישי: התוצאה – טלקאר קיבלה את זכויות ההפצה. אין חולק על אדן זה.
שלושת אלו מוכיחים, כך נטען, את השוחד והקנוניה בין קיה לנתבעים.
וביתר פירוט –
48. אדן ראשון: נטען על ידי התובעות, כי מאז שנת 2003 קיה מתנהלת כלפי קמי בחוסר תום לב ובזדון על מנת להקשות עליה ולגרום לה הפסדים, וזאת כפועל יוצא מהקנוניה והקשר המושחת עם הנתבעים. כך למשל נטען, כי זמן קצר לאחר חתימת הסכם ההפצה ביום 12.11.03, העבירה
--- סוף עמוד 17 ---
קיה בתכתיב, את השליטה על הפצת כלי רכב מתוצרתה בישראל ממטה אירופה למטה דובאי (אפריקה והמזרח התיכון), זאת בחוסר תום לב, כדי להכשיל את קמי, ועל מנת להקשות עליה את התקשורת עם מטה קיה, בדובאי אשר באותה עת לא היה לה קשר ישיר עם ישראל; נטען, כי קיה דרשה מקמי לרכוש כלי רכב במחירים בלתי תחרותיים בעליל, חרף דו"חות שהצביעו על הבעייתיות בקביעת המחירים על ידי קיה (דו"חChoi משנת 2005 ודו"ח Accenture ממאי 2004), ובכך הפרה קיה את חובת תום הלב ופגעה ביכולתה של קמי להתחרות בשוק הרכב; נטען, כי קיה סירבה בשרירות וחוסר תום לב לאפשר לקמי לרכוש כלי רכב בדולרים ולא באירו, תוך ידיעה כי יש לתמחור באירו השפעה הרסנית על קמי; נטען, כי בפברואר 2004 ערכה קיה בחוסר תום לב ביקורת במוסכי קמי (אותה ביקורת המתוארת בסעיף 27 לעיל, בגדרה נמצא כי קמי הגישה תביעות אחריות תרמיתיות), זאת כחלק מהמהלך שנעשה במטרה להכשיל את קמי ולהציגה באור שלילי; נטען כי בשנת 2005 קיה לא סיפקה לקמי 5,000 כלי רכב כפי שהתחייבה אלא רק 2,391, וגרמה בכך לקמי פגיעה כלכלית, אובדן עסקאות חשובות ואובדן אמון הציבור; נטען, כי קיה סירבה לחתום על תוכנית עסקית לשנת 2006, ועל כן לא היה באפשרותה של קמי לתכנן את תקציבה ואת מהלכיה העסקיים לשנת 2006. כל המהלכים האלו נעשו על ידי קיה מאז 2003 במשך חמש שנים! בחוסר תום לב ובזדון בעידודם ושידולם של הנתבעים, זאת כדי לגרום לקיה להעביר את זכויות ההפצה לטלקאר כפי שאכן נעשה בסופו של דבר החל מיום 1.1.2008.
49. התובעות לא חזרו על הטענות הללו במסגרת סיכומיהן וטוב שכך, שכן לא קיימת כל סבירות לייחוס כל "מעללי קיה" הנטענים הנ"ל לקנוניה בין קיה לבין הנתבעים, הכול במטרה להעביר לטלקאר את זכות ההפצה כעבור חמש שנים, בהגיע ממילא מועד פקיעת הסכם ההפצה עם קמי. טענות אלו, נוגדות את ההיגיון והשכל הישר. לא ניתן להעלות על הדעת סברה על פיה קיה, תאגיד ענק, תזיק לעצמה, תמנע מעצמה רווחים, תפגע באינטרס העסקי כלכלי שלה משך חמש שנים(!!) בכוונת מכוון, רק על מנת למנות כעבור אותן חמש שנים את טלקאר למפיצה. וכי אילו חפצה בכך, מי מנע ממנה למנות את טלקאר כמפיצה כבר בשנת 2003, ומאז ואילך?