74. ביום 1.8.07 שלחה קמי לקיה תוכנית עסקית לשנת 2008 (נספח 24 לתצהיר J. Park ונספח 6 לתצהיר ודאי), בגדרה דרשה תמיכה שנתית בסך של 12,000,000 דולר, והתרתה בקיה שאם דרישה זו לא תענה, ספק אם תגיש תוכנית עסקית לשנת 2008, ולכל היותר תוכל להזמין 720 כלי רכב בלבד לשנה ולמכור 700 בלבד (עדות ודאי עמ' 678–679, 684, פרוטוקול). מנקודת מבטה של קיה, היה מדובר בגילוי של חוסר מוטיבציה עסקית (סע' 97 לתצהיר J. Park). לצורך השוואה, בשנת 2007 קמי הייתה אמורה למכור כ-3,000 כלי רכב בשנה, על כן, קיה ציפתה שתגדיל את הכמות בשנת 2008, אלא שבמקום זאת קמי העמידה אולטימטום; תמיכה כספית או צמצום דרסטי בהזמנות כלי הרכב ל-720 בלבד!
יוזכר, כי במזכר ההבנות שנחתם בד בבד עם הסכם ההארכה לשנה נקבע, כי אם קמי לא תעמוד בדרישת כמות ההזמנות שסוכמה ביניהן, קיה תהיה רשאית למנות מפיץ חדש באופן מיידי בכל עת אף במהלך תקופת ההסכם. ללמדך את החשיבות העליונה שמייחסת קיה לכמות כלי הרכב שתרכש על ידי המפיצה. והנה קמי מציעה לקיה תכנית עסקית על פיה תרכוש 720 כלי רכב בלבד.
75. באותו חודש אוגוסט 2007, נוצר קשר ראשון בהתכתבות, בין יאנג לפארק (נספחים 75–79 לתצהיר יאנג). פארק ביקש לפגוש את אונגר, והפגישה נערכה בקהיר ביום 22.8.07, ותוארה כמוצלחת. לטענת אונגר, ידוע לו שפארק נפגש עם נציגי כל נציגי המועמדות (חרל"פ, ג'ורג' חורש, דוד לובינסקי ושלמה שמלצר) (עמ' 1635 לפרוטוקול). בהמשך פארק ביקש שטלקאר תכין תוכנית עסקית, וגם פרט בפני יאנג את ההצעות הטובות יותר שהוגשו על ידי המתחרות, תוך שהציע לו לשפר גם את הצעת טלקאר. לדברי אונגר, פארק יצר תחרות והעלה את ההתחייבות לכמות המכוניות שירכוש וימכור (עמ' 1641 לפרוטוקול, סעיפים 112–113 לתצהירו; נספח 81, 83 לתצהיר יאנג).
76. יאנג מציין בתצהירו (סע' 111–129), כי היה בקשר תדיר עם פארק במהלך החודשים ספטמבר אוקטובר 2007, בין בקשר טלפוני ובין בפגישות. שתיים מהפגישות (13.10.07 ו-29.10.07) התקיימו בשדה התעופה בדובאי, תוך ניצול נחיתת ביניים של יאנג בדרכו לטיסת המשך בשעת בוקר מוקדמת. בפגישה מיום 29.10.07 התבקש יאנג להעביר מעטפה לידי עו"ד קלגסבלד
--- סוף עמוד 26 ---
(שבאותה עת ייצג את קיה – נספח 102 לתצהיר יאנג ועמ' 2056 לפרוטוקול), ובדיעבד התברר לו שזה מכתבו של נשיא מטה סיאול, שמיועדת לקמי, המודיע על אי-חידוש הסכם ההפצה עמה.