98. אין לקבל את טענת התובעות כי לצורך טענת גרם הפרת חוזה יש לבחון את הפרת החוזה לפי הדין הישראלי. אם החוזה בין קיה לקמי לא הופר לפי דין החוזה, הוא הדין הקוריאני, לא ניתן לחייב בגין גרם הפרת חוזה שלמעשה לא הופר.
הטענה להפרת הסכם ההפצה
--- סוף עמוד 34 ---
99. נקדים ונאמר כי התובעות אינן טוענות שקיה הפרה את הסכם ההפצה על פי נוסחו. הטענה היא להפרת 'נוהג ומנהג' המקובלים בענף הרכב בשני היבטים: הראשון – נוהג ומנהג להאריך הסכם הפצה למשך שנים ארוכות חרף המועדים הקבועים בהסכם ההפצה בהיותם פורמליים בלבד, ועל כן, לטענת התובעות, אי-הארכת הסכם ההפצה ללא סיבה מוצדקת היא הפרה של החוזה (סע' 29 לתביעה, סע' 5 לתצהיר לוי, סע' 9 לתצהיר אנוך וסעיף 12 לתצהיר ודאי) (להלן: "נוהג ומנהג – הארכת זיכיון"). השני – נוהג ומנהג על פיהם, כאשר מוחלף מפיץ הוא זכאי לפיצוי בשווי הערך הכלכלי של זכויות ההפצה כפי שהיתה מוערכת בעסקת מכירה שבין מוכר מרצון לקונה מרצון (להלן: "נוהג ומנהג – פיצוי").
100. בין קיה וקמי נחתמו מספר הסכמי הפצה. הסכם ראשון בשנת 1994 לתקופה של שלוש שנים, ואילו האחרון נחתם ביום 1.12.06 ומאריך את הסכם ההפצה משנת 2003 בשנה אחת בלבד כמפורט לעיל.
נוהג ומנהג – הארכת זיכיון
101. התובעות טוענות, כי קיים נוהג ומנהג בענף הרכב בישראל על פיו הסכמי הפצה נמשכים עשרות שנים, וזאת כדי לתמרץ מפיצות להתקשר מלכתחילה בחוזי הפצה. נטען כי על מנת להחדיר מותג לשוק הרכב נדרשת השקעה כה גבוהה שיבואנית רכב לא תתקשר בהסכם הפצה, אלמלא תהיה בטוחה בכך שזכויות ההפצה יוקנו לה למשך שנים רבות. על כן לטענת התובעות, תקופת ההפצה הנקובה בהסכם היא פורמלית וטכנית בעיקרה, והפסקת ההתקשרות ללא סיבה מוצדקת מהווה הפרה של ההסכם.
102. לטענת התובעות, הגם שקיימת קביעה מפורשת בהסכמים בין קיה לקמי בדבר מועד סיום ההתקשרות החוזית, קיה פעלה בחוסר תום לב תוך הפרת הסכמים כאשר סירבה להאריך את ההסכם בניגוד למנהג ולנוהג בענף הרכב בישראל.
103. אגמון העיד בעניין זה, כי תעשיית הרכב לא הייתה מתקיימת לוּ אמרו שהעסקה היא למשך שלוש שנים בלבד, איש לא היה משקיע מאות מיליוני דולרים בהקמת עסק ובבניית שוק עבור היצרן לשלוש שנים: "בפרקטיקה המקרים בהם יצרן רכב בא וסוגר יבואן בלי, עם מצ'טה, הם ספורים"; "אם יבואני רכב בעולם יידעו שפתאום שנה, שנתייםThey are not performing והמצ'טה תיפול עליהם, אף אחד לא ייכנס להשקעות המטורפות שנכנסים פה" (עמ' 1045, 1047 לפרוטוקול); "המקרים בהם הוריד היצרן מצ'טה בצורה מה שנקרא ביום תאריך ההסכם תוך שימוש בפורמליסטיקה, אין להם יכולת להיספר על כף יד אחת" (עמ' 1050 לפרוטוקול). אגמון מאשר כי אכן פורמלית יצרן רשאי לקחת את זכויות ההפצה, ועם זאת, לעיתים רחוקות יצרן מניף את "המצ'טה". לדבריו, "אם [...] אין לך מריבות והוא מבסוט ממך, אין משמעות ל-Duration של ההסכם. אם מצבך לא כזה, זה מפלטך האחרון" (1041). אגמון מעיד על עצמו כמי שאינו מתעניין בתקופת ההסכם, או מה יש למפיץ הקודם, אלא מה היצרן