הודעה על אי-חידוש הסכם ההפצה שנמסרה לקמי ביום 30.10.07, זכתה לתגובת לוי רק בחלוף חודש, ביום 27.11.07 (נספח 48 לתצהיר לוי), וגם בהודעה זו לא נאמר דבר בעניין הפרת הסכם או נוהג מנהג או הבטחה בעל פה, אלא הוצע על ידי לוי לקיים פגישת הבהרה על מנת לדון בתוכנית עסקית לשנים הבאות. בהמשך, בהודעת דוא"ל מיום 8.12.07, שנשלחה על ידי לוי
--- סוף עמוד 37 ---
לפארק (נספח 49 לתצהיר לוי) לא הוזכר נוהג, מנהג, או הבטחות בעל פה להארכת הסכם או הפרת הסכם, אלא דרישה שקיה תנהל משא ומתן עם מפיצות חלופיות שמוצעות על ידי קמי על מנת להבטיח מעבר תפעולי חלק ומזעור נזקים. הנה כי כן, בזמן אמת הבינה קמי היטב כי הסכם ההפצה עמה יסתיים במועד הנקוב בו, לא טענה להפרתו, לא בשנת 2006 וגם לא בשנת 2007 לאחר שקיבלה הודעה על אי-חידוש ההסכם.
108. הנוהג והמנהג הנטענים על ידי התובעות להארכת הסכמי הפצה למשך שנים רבות בתחום הרכב, משקף למעשה אינטרס של שני הצדדים היצרן והמפיץ, בכל עסקת הפצה, כאשר ברי כי נוכח ההשקעה הגבוהה הנדרשת להחדרת מותג כלי רכב חדש לשוק, על היצרן להצטייד באורך רוח על מנת לאפשר לבצע את המיתוג וההחדרה לשוק עד שההשקעה תישא פרי הן ליצרן הן למפיץ. במקרה שלפנינו גם בהינתן שהמפיצה נדרשה להשקעה גבוהה, הרי שבחלוף 13 שנה ולאחר שההשקעה לא נשאה פרי לא ליצרן וגם לא למפיצה, ומשלא נראה צפי להשאת פירות בעתיד, די בכך כדי להוות סיבה מוצדקת. יודגש כי על פי טענת התובעות, הפרת נוהג ומנהג – הארכת זיכיון, בבחינת הפרת הסכם, תחול רק כאשר הימנעות מהארכת זיכיון היא ללא סיבה מוצדקת.
נוהג ומנהג – פיצוי
109. התובעות טוענות (סע' 159 ו -236.1 לתביעתן), כי אי-הארכת חוזה ההפצה ללא הצדקה וללא פיצוי מהווה הפרת הסכם. ובלשונן: "בגין הפרתה של KIA את הסכם התנאים [מזכר ההבנות – צ.צ.] והסכם הארכה, ובגין שלילת זכותה לשמש מפיץ מטעמה של KIA, שלא כדין, חבים הנתבעים שכנגד לקמי סכום של $50,000,000, המהווה את הסכום שהיה ביכולתה של קמי לקבל עבור זכויות ההפצה אילו אפשרה KIA, כמקובל בענף, העברת הסוכנות בתנאים מסחריים, תוך תשלום לסוכן היוצא בגין זכויותיו והשקעותיו".
במילים אחרות – קיה הפרה את מזכר ההבנות והסכם הארכה עם קמי ומנעה מקמי את האפשרות כמקובל בענף להעביר את הסוכנות בתנאים מסחריים, ועל כן יש לחייב את הנתבעים בסכום שהיה ביכולתה של קמי לקבל אילו קיה הייתה מאפשרת זאת. תנאי ראשון לחיוב הנתבעים בגין עוולה זו הוא לפיכך הוכחה שהנתבעים גרמו לקיה להפר הסכם. טענה זו כאמור נדחתה על ידי.