מתוך ששת הדוגמאות הנ"ל הוגש כראיה הסכם אחד בלבד (נספח 4 לתצהיר אונגר), המתייחס לדוגמא הראשונה, וזו אינה תומכת בטענה כי התשלום הוא בתמורה לזכויות ההפצה. על פי הסכם זה, הסכום ששילם אונגר (המפיץ החדש) למפיץ היוצא, שזכויותיו להפצת כלי רכב מתוצרת סאנגיונג בוטלו, היווה תשלום חוב של המפיץ היוצא בגין מלאי, חלפים והזכות לקבל יתרות בגין תביעות אחריות. הסכמים אחרים מתוך ששת הדוגמאות לא הוגשו כראיה, ולפיכך אין באזכורן בלבד כדי להוות ראיה להוכחת נוהג ומנהג – פיצוי כנטען.
113. בסעיף 9 לתצהירו מפרט לוי דוגמאות נוספות בהן הייתה מעורבת סמלת: עסקת העברת זכויות ההפצה של רכבי לנצ'יה ואוטוביאנקי מאונגר לסמלת שנת 1990 (נספח 4 לתצהיר לוי); עסקת העברת זכויות הפצה של אלפא רומאו מספרינט מוטורס בע"מ לסמלת בשנת 1991 (נספח 5 לתצהירו); עסקת ההפצה של רכבי קיה, בשנת 1994; עסקת הפצה של איווקו לסמלת באוגוסט 2012; בשנת 2013 קיבלה סמלת את זכויות ההפצה של סובארו. מתוך דוגמאות אלו הוגשו שני הסכמים כראיה, ועיון בהם מעלה כי המפיצה החדשה שילמה עבור מלאי, חלפים, או חובות של המפיצה הקודמת ולא עבור זכויות הפצה.
--- סוף עמוד 39 ---
114. מן האמור עולה כי לא הוצגה ולו ראיה אחת התומכת בטענה שהמפיץ החדש "רוכש את זכויות ההפצה" מהמפיץ היוצא ב"תמורה כלכלית מלאה בעד זכויות ההפצה שמועברות – תמורה המשקפת את השווי הכלכלי האמיתי של זכות ההפצה" (סע' 7 לתצהיר לוי, סע' 14 לתצהיר ודאי, סע' 11 לתצהיר אנוך). כפי שיפורט בהמשך, גם אגמון, היחיד שהציע (בדיעבד) תשלום ללוי, לא הציע לשלם עבור זכויות ההפצה. ויותר מכך, אגמון אישר שזכויות ההפצה שייכות ליצרן. לדבריו, התשלום הוצע עבור intangible assets, בהתאם להערכתו הסובייקטיבית של המציע את כדאיות העסקה עבורו.
115. יתר על כן, לוי מאשר בעדותו כי מכל הדוגמאות שציין, לא קיימת דוגמה אחת בה המפיץ החדש קיבל את זכויות ההפצה לאחר שתוקף הסכם ההפצה עם המפיץ היוצא פקע (עמ' 444 לפרוטוקול). לוי אף אישר כי שלמה שמלצר קיבל את הזיכיון של אופל לאחר שהזיכיון של UMI פקע מבלי לשלם, אך הוסיף כי לא נראה לו שזו עסקה מייצגת (עמ' 450 לפרוטוקול). מכאן, שגם לא הוכח כי במקרה של פקיעת הסכם הפצה כבענייננו, קיבל מפיץ יוצא תשלום כלשהו מהיצרן או מהמפיץ החדש בגין ערך זכויות ההפצה.
116. גם טלקאר, בדומה להסכמים המפורטים בסעיפים 112-113 לעיל, רכשה מקמי על פי הסכם מיום 30.12.07, תמורת סך של 60,000,000 ₪, את מלאי המכוניות החדשות, מלאי חלפים, ציוד דיאגנוסטיקה, שילוט, ספרות טכנית, חומר שיווקי (נספח 66 לתצהיר אונגר). ודאי אישר בחקירתו, שטלקאר שילמה את מלוא מחיר העלות אף כי הוא יקר ובלתי תחרותי (עמ' 709–710 לפרוטוקול). על פי הסבר התובעות, כישלונם במכירות קיה בישראל נבעו מהמחיר היקר והבלתי תחרותי בו קיה מכרה להם את כלי הרכב, וזה אותו מחיר יקר שטלקאר שילמה לקמי עבור מלאי המכוניות והחלפים.