האחת, זכויות ההפצה שייכות לקמי – טענה זו נדחית שכן זכויות ההפצה הן קניינו של היצרן. טלקאר לא קיבלה את הנכס מקמי אלא מקיה, מה גם שההתקשרות בין קיה לקמי ממילא פקעה, והוכח שלא הייתה הציפייה להארכת הסכם. כך גם לא הייתה ציפייה שאם יילקח ממנה הזיכיון היא תקבל תמורה, בוודאי לא מטלקאר, שקמי כלל לא המליצה עליה. השנייה – הנתבעים פעלו בדרך פסולה (טענות השוחד, שידול וקנוניה), טענה זו לא הוכחה ונדחתה על ידי. השלישית – נוהג ומנהג – פיצוי, הוכח כי הוא תלוי אינטרסים ומבוסס על השווי הסובייקטיבי למועמדת ספציפית לשלם עבור המלצתה של המפיצה היוצאת בפני היצרן, ובאינטרס היצרן
--- סוף עמוד 55 ---
לקבל ההמלצה על מנת לזכות מעבר תפעולי חלק. אינטרס זה לא התקיים בענייננו – קמי לא המליצה על טלקאר, וקיה לא הייתה מוכנה לנהל משא ומתן עם קמי ולקבל את המלצותיה.
ודוק! די בכך שאחד מהתנאים אינו מתקיים על מנת לדחות את הטענה לעשיית עושר ולא במשפט.
167. אשר להגנה מכוח דיני עשיית עושר על 'ציפייה', בפרשת ליבוביץ' נקבע, כי היא קטנה יותר מאשר זו המוענקת לזכות קניין. בפרשת ליבוביץ, מאמצי המפיצות בפיתוח השוק למוצר יצרו ציפייה מסחרית להמשיך את קשרי המסחר עם לקוחותיו של המוצר, אולם נקבע:
"בנסיבות העניין שלפנינו אין ראיה כי התעשרותו של המערער היא שלא כדין. האינטרס המסחרי של המשיבות הוא בגדר ציפייה גרידה, שאינה עולה כדי אינטרס חוזי או קנייני. פעילותו של המערער נתמכת על ידי שיקולים של תחרות חופשית ושל חופש העיסוק. מכאן שעצם הפגיעה שיוצרת פעילותו בציפייתן המסחרית של המשיבות אינה גוררת את המסקנה כי התעשרותו בלתי צודקת. לא הוכחו בענייננו הנסיבות הנוספות, אשר מצמיחות את היסוד הנוסף, שבהתקיימו עשויה פגיעה בציפיה כאמור להיחשב לפסולה ולהוביל למסקנה שההתעשרות שצמחה בעקבותיה אינה כדין."
168. על הסכמי הפצה לתקופה קצובה ובהקשר לטענת התעשרות שלא כדין נקבע בפרשת טרבנול, מפי כב' השופט (כתוארו אז) אהרן ברק לעניין הציפיות:
"[...] לעתים, מה שנראה כהתעשרות שלא כדין של אחד הצדדים, אינו אלא סיכון שהצדדים לחוזה נטלו על עצמם, ועל-כן 'התעשרותו' של אותו צד הינה 'כדין'. טול, למשל, חוזה סוכנות לתקופה קצובה, שבא לסיומו עם סיום התקופה. יש להניח, כי בדרך כלל, ובהיעדר נסיבות לסתור, לא נראה בפיתוח השוק על-ידי הסוכן משום התעשרות שלא כדין של היצרן. בוודאי נאמר, כי הצדדים הסכימו מראש כי הסוכנות תימשך תקופת זמן קצובה, 'והסיכון' של שוק מוצלח או שוק גרוע נלקח על-ידיהם בחשבון השיקולים[...]" (שם, בעמ' 704א–ב).