דברים אלו נאמרו למעלה מן הצורך, וגם השופט תאודור אור הטעים שם:
"[...] לו הצדדים היו קובעים להסכם תאריך לסיומו, כשברור היה, על-פי קביעה זו, שבתום תקופת ההסכם כל צד פונה לדרכו ללא עילה לתביעה האחד כנגד משנהו, ברי בעיניי, שלא הייתה עילה למערערות לתבוע מהמשיבה כל תשלום או פיצוי בגין אובדן אותו 'שוק' הלקוחות של המוצר שנוצר בתקופת ההסכם.
--- סוף עמוד 56 ---
במקרה כזה ניתן היה לומר ולהסיק, שכשנקבעה תקופה קצובה להסכם, והתנאים הכוללים את התחייבויות הצדדים משך תקופת ההסכם ואת ההנאה הצפויים לכל אחד מהם מהעיסקה משך תקופה זו ברורים וקבועים מראש, אין מקום למערערות לטעון, שציפו שתקופת ההסכם תהיה ארוכה יותר, על כל ההנאה והרווח הנוספים הכרוכים בכך עבורן. הן גם לא היו יכולות לטעון, שמשנתבדתה 'ציפייה' זו, הן נוצלו על-ידי המשיבה, שזו האחרונה התעשרה שלא כדין על חשבונן, ושראויות הן לפיצוי בגין כך" (שם, בעמ' 706ג–ד).
הדברים האמורים לעיל לגבי יצרן, נכונים מקל וחומר לגבי טלקאר שלא קיבלה את הזכויות מקמי, לא הוכח שגרמה לסיום ההסכם בין קיה לקמי, ולא נטלה את הזכויות מקמי.
169. האם טלקאר התעשרה עקב קבלת זכויות ההפצה בנקודת זינוק בה רכבי קיה השיגו פלח שוק זניח, כמעט לא קיים, ובעלי דימוי נמוך? או שמא תיקון דימוי נמוך ומוניטין שלילי שהושרש שנים רבות מצריך השקעה ומאמץ יתר מטעם המפיצה החדשה? לצורך מענה לשאלה זו, יש לאמוד את תרומתה של קמי (אם קיימת) למימוש הפוטנציאל של הפצת רכבי קיה בישראל מאותה נקודת הזמן בה קיבלה טלקאר את זכויות ההפצה. עניין זה כאמור לא נתבע, לא נידון ולא הוכח, וגם המומחה החשבונאי רו"ח פרלמן מטעם התובעות אישר לשאלתי כי אין בידיו האמצעים להעריך זאת (עמ' 904–905 לפרוטוקול). על האמור יש להוסיף את שכבר נאמר, כי טלקאר לא קיבלה את זכויות ההפצה של קיה בסיועה של קמי או בהמלצתה, עליהן מבוסס משולש האינטרסים של נוהג ומנהג – פיצוי, הנטענים כמפורט לעיל.
170. טענת ההשתק השיפוטי נדחתה על ידי, הוא הדין לגבי טענת התובעות בדבר הקשר בין ההשתק השיפוטי לבין עילת עשיית עושר. לא הוכח כי הטענה לנזק בתביעת דייהו נטענה בנסיבות דומות לענייננו. כאמור, הסכם ההפצה בענייננו פקע ומסיבות מוצדקות קיה החליטה שלא להאריכו. נסיבות ביטול הסכם ההפצה בעניין דייהו היו שונות.
חוות הדעת של רו"ח מנחם פרלמן
171. רו"ח פרלמן התבקש על ידי התובעות להגיש חוות דעת מטעמן בשלושה נושאים: הראשון, נזקי קמי מביטול הסכם ההפצה בין קיה לקמי באמצעות הערכת שווי הסוכנות, בהנחה של עסקה בין מוכר מרצון לקונה מרצון על בסיס המתודולוגיה שנקט רו"ח בן אור בחוות הדעת שהגיש בתביעת דייהו. רו"ח פרלמן התבקש לבצע את ההערכה בהתבסס על נתונים חיצוניים לקמי נכון לשנת 2007 ובהתבסס על נתוני קמי. השני, התעשרות טלקאר מהעברת זכויות ההפצה של קמי לידיה והכוונה להכנסות והוצאות טלקאר מאז קבלת זכויות ההפצה של קיה בינואר 2008 ועד 2014. השלישי, אובדן רווחי קמי בשנים 2004–2007 בגין מעשיה השליליים של קיה.