--- סוף עמוד 58 ---
הוכח כי החל משנת 2004 הגיעו לידיעת התובעות שמועות על רצונה של קיה להחליף את המפיצה של כלי הרכב מתוצרתה בישראל. אנוך אישר בעדותו כי כבר בשנת 2004 ידע שבכיר בקיה פנה אל אונגר והציע לו לקבל את זכויות ההפצה. אונגר סירב באותה עת בשל קיומה של מפיצה אחרת (קמי). בינואר 2005 החליטה קיה להחליף את קמי עקב חוסר שביעות רצון של קיה מקמי, בשל תביעות אחריות תרמיתיות ובעיקר בשל ביצועי מכירות דלים והעדר אופק לשיפור. ההחלטה התקבלה בתהליך סדור ומשותף למטה סיאול, מטה דובאי והמחלקה המשפטית, ומאז פעלה קיה ליישמה כפי שעולה מדו"חות והחלטות נוספות שהתקבלו עד לפקיעתו של הסכם ההפצה עם קמי. לא הוכח קשר בין פעילות הנתבעים וקשריהם עם בעלי תפקידים בקיה, לבין החלטת קיה להחליף את המפיצה בישראל. החלטת קיה קדמה לקשר כלשהו של הנתבעים עם מי מהבכירים בקיה, ואלה סייעו לה לכל היותר לקדם את עניינה על פני מועמדות אחרות. לקיה הייתה סיבות מוצדקות שלא לחדש את הסכם ההפצה עם קמי ולא הנתבעים גרמו לכך.
די היה במסקנתי זו, כדי לדחות את התביעה נגד הנתבעות.
למעלה מן הצורך נבחנו טענת נוספות של התובעות לגרם הפרת חוזה על ידי הנתבעים; לקיומו של נוהג ומנהג על פיו היצרן מאריך את הסכם ההפצה אוטומטית למשך שנים רבות; נוהג ומנהג על פיו המפיצה היוצאת זכאית לקבל פיצוי בשווי הערך הכלכלי של זכויות ההפצה; טענה להשתק שיפוטי; עשיית עושר ולא במשפט. טענות אלו נדחות.
נקבע, כי קיה לא הפרה את הסכם ההפצה עם קמי. הוכח כי ככל שקיים נוהג ומנהג להאריך את הסכם ההפצה למשך שנים רבות, לא ניתן לקרוא זאת לתוך הסכם ההפצה שבענייננו, בהיותו נוגד את תנאיו המפורשים. בענייננו מדובר בהסכם שהוארך מספר פעמים, קמי הפיצה בישראל את כלי הרכב מתוצרתה של קיה תקופה לא קצרה, משך 13 שנים, במהלכם הוכיחה יכולת דלה של חדירה לשוק ללא אופק לשיפור, מה גם שספק אם קמי הייתה יוצאת נשכרת מחידוש הסכם ההפצה. במהלך מרבית שנות קיומה, הייתה קמי הפסדית, ואילו הייתה ממשיכה להפיץ את רכבי קיה לא מן הנמנע שהייתה ממשיכה להפסיד. לא הוכח נוהג ומנהג – פיצוי אשר ישים בענייננו. ראשית לא ניתן לקרוא לתוך הסכם ההפצה זכות לפיצוי בניגוד להוראה מפורשת בהסכם הקובעת כי קמי לא תהא זכאית לפיצוי כלשהו לרבות בגין מוניטין. שנית, ככל שהיו מקרים בהם המפיצה החדשה שילמה למפיצה היוצאת, הוכח, כי היה זה בגין רכישת מלאי חלפים, ציוד וכיוצ"ב, או לכך היותר, על פי עדותו של אגמון, היה זה בסכום אשר ביטא את השווי הסובייקטיבי של מועמדת ספציפית לזכות בזכויות ההפצה בסיוע המלצה של המפיצה היוצאת, ובכך להבטיח ליצרן העברה תפעולית חלקה. בענייננו לא התבקשו ולא התקיימו נסיבות של המלצה מקמי לגבי טלקאר.