--- סוף עמוד 78 ---
מוכן לשלוח אותו שוב ממחשבו, מייד לאחר שובו לקוריאה. יאנג שכר גם חברה קוריאנית לבדוק, לטפל ולשקם את מחשביו (עמ' 1920–1921, 2057 לפרוטוקול). בנוסף, בתצהיר גילוי מסמכים מיום 6.12.15 (ת/9) ציינו התובעים בסעיפים 6.1 ו-6.2 כי בידיהם קובצי ריצה (executable) המכילים את תוכנות הריגול שהושתלו במחשבי התובעים וקובצי לוג (log), המתעדים את הפעולות של תוכנות הריגול שהושתלו במחשבי התובעים. קבצים אלו נמסרו לנתבעים בהתאם להחלטתי מיום 31.12.15.
223. לטענת הנתבעים, הימנעות מהגשת חוות דעת מומחה שיחווה דעתו כי המחשבים נפרצו, יוצרת חזקה שאותה ראיה הייתה תומכת בגרסת הצד שכנגד. אינני סבורה כך בנסיבות המקרה הנדון.
בע"א 465/88 הבנק למימון ולסחר בע"מ נ' מתתיהו, פ"ד מה(4) 651, 659א–ב (1991), נפסק:
"[...] ככל הנחה, אף ההנחה, כי דברי העד הרלוואנטי אשר לא הוזמן היו פועלים כנגד הצד שאמור היה להזמינו, ניתנת לסתירה. עמד על כך השופט עציוני בע"א 635/76 [...], בעמ' 743, כי:
'אמנם היו מקרים שבהם הימנעותו של בעל-דין מהבאת עד או ממתן עדות תרמה לערעור גרסתו של אותו בעל-דין, אך כל מקרה נמדד לפי נסיבותיו הוא, ובוודאי שאין די בהימנעות כזו בלבד כדי לערער גרסתו של בעל-דין'.
בהקשר לכך יש להוסיף עוד, כי אותה הנחה לא תחול כל אימת שלא הזמין צד את כל העדים הרלוואנטיים שהיה בידו להזמינם, אלא רק את מקצתם או מי מהם, אם כי בנוקטו דרך זו לוקח אותו צד על עצמו את הסיכון כי ייצא נפסד, אם לא יקבל בית המשפט את דברי העד או העדים שבחר להשמיע".
ובע"א 9656/05 שוורץ נ' המנוף חברה לסחר וציוד בניה בע"מ (פורסם במאגרים, 27.7.2008) נפסק:
"התובע אינו חייב בהבאת הראיות הטובות ביותר שניתן להשיג, קרי: הראיות המקסימליות, ודי אם יביא ראיות מספיקות לשם הוכחת המוטל עליו ואין נפקא מינה אם היה לאל ידו להשיג ראיה 'טובה' הימנה. אי הצגת ראיות טובות יותר, במידה ואכן היה דרוש הדבר, אינו מהווה גורם בעל משקל ראייתי לחובתו של הנושא בנטל השכנוע, אלא רק סיכון שראיות פחות טובות לא תספקנה להרים את הנטל" (בפסקה 25).
לטעמי, די בראיות שהוצגו ובקובצי הריצה וה-log שגולו ונמסרו לנתבעים, כדי לבוא לכלל מסקנה שהמסמכים הושגו באמצעות החברה ההודית אשר פרצה למחשבי יאנג ודה וואי, ואין צורך דווקא בעדות מומחה בתחום המחשבים.
הדין החל
--- סוף עמוד 79 ---
224. לטענת הנתבעים (סעיף 256 לסיכומיהם) הפריצה הנטענת למחשבים בוצעה בקוריאה, על כן הדין החל הוא הדין הקוריאני. הכלל הוא שהדין החל על העוולה הוא דין מקום ביצועה (ע"א 1432/03 ינון יצור ושיווק מוצרי מזון בע"מ נ' קרעאן, פ"ד נט(1) 345, 377 [2004]; דנ"א 4655/09 סקאלר נ' יובינר, פ"ד סה(1) 735 [2011]).