דו"חות קיה והחלטותיה בעניין אי-חידוש הסכם ההפצה עם קמי
26. אין חולק כי בחלוף 13 שנים בהן החזיקה קמי בזכויות ההפצה של רכבי קיה בישראל, פלח השוק של רכבי קיה בישראל עמד על 1-1.5% בלבד. לוי אישר נתון זה בעדותו (עמ' 455 לפרוטוקול). עד התביעה דורון ודאי, מנכ"ל קמי בשנת 2007, הגדיר את פלח השוק של קיה בישראל "זניח", ואישר כי קמי מכרה מעט מאוד רכבי קיה (עמ' 647 לפרוטוקול). "כמעט לא קיים" – כך הגדיר גם עד התביעה גיל אגמון (להלן: "אגמון"), מנכ"ל דלק מוטורס בעת ההיא, יבואנית פורד ומאזדה, את מצבה של קיה בשוק הישראלי (עמ' 1070 לפרוטוקול). לפיכך, לכל הדעות מדובר בביצועי מכירה דלים של קמי שלא עמדו בציפיות קיה מהמפיצה בישראל, בעיקר עת קיה ראתה לנגד עיניה את הצלחתה של יונדאי, חברת האם, במכירת כלי רכב דומים מתוצרתה שעמדו בתקופה המקבילה על פלח שוק של 14%. מעדויות אנשי קמי עולה כי מרבית 13 השנים, במהלכן הפיצה קמי את רכבי קיה בישראל, היו קשות עבורה. מתחילת הקשר, בשלהי שנת 1994 ועד שנת 1999, השנים הקשות נגרמו בשל הפסדים כלכליים של קיה שהובילו
--- סוף עמוד 10 ---
אותה לפשיטת רגל עד שנרכשה על ידי תאגיד הרכב יונדאי בשנת 1999 (סע' 35 לסיכומי התובעות). החל משנת 2000 החלו שוב מכירות קמי להתדרדר (עדות יעקב אנוך, מנכ"ל התובעות, עמ' 135 לפרוטוקול), בשנת 2001 חלה ירידה דרמטית ברווחיות, שהמשיכה גם בשנים 2002 ו-2003, ובשנת 2004, זה הפך להפסד (עדות יגאל דייג סמנכ"ל הכספים, עמ' 224–225 לפרוטוקול). גם לוי מאשר בעדותו כי קמי הפסידה בשנים 2004–2007, וככל שהגדילה את המכירות כך הפסידה יותר. לדבריו, אילו הייתה ממשיכה את ההתקשרות עם קיה הייתה מפסידה גם בשנת 2008 (עמ' 570 לפרוטוקול). קמי טוענת כי קיה אחראית לביצועיה הדלים.
27. Junbum Park, מנהל המחלקה המשפטית הבינלאומית בקיה (להלן: J. Park), הגיש תצהיר עדות ראשית כנציג קיה, לבקשת הנתבעים, על אודות הנסיבות הקשורות להחלטת קיה שלא לחדש את ההסכם עם קמי ולהעביר את זכויות ההפצה לטלקאר (עמ' 1262 לפרוטוקול). לדבריו, בפברואר 2004 נערכה ביקורת במשרדי קמי על ידי מחלקת אחריות בקיה, זאת לאחר שנמצא כי בשנים 2001–2003 קיימת עליה נראית לעין בתביעות אחריות ובסכומי התביעות ליחידה שהגישה קמי, לרבות במחירי עלויות תיקונים במיקור חוץ, בהשוואה למדינות אחרות. ואכן הביקורת העלתה חריגה של פי שלוש בתביעות קמי, לעומת ממוצע התביעות במערב אירופה (נספחים 4–6 לתצהירו). הביקורת העלתה התנהלות בלתי תקינה ומעשי מרמה של קמי בכך שהגישה תביעות אחריות מנופחות. התנהלות זו של קמי, הובילה לדברי J. Park לפתיחת ההליך להחלפתה, שכן מנקודת מבטה של קיה, מעשי המרמה של קמי גרמו לאובדן אמון שהפך את הקשר עימה לבלתי סביר, כפי שהדבר בא לביטוי בהחלטת קיה בדבר החלפת המפיצה בישראל. בעקבות הביקורת, קיה דרשה מקמי החזר בסך של 1,190,617.05 דולר, ולאחר שקמי ניהלה התדיינות בעניין, הוסכם על הפחתת ההחזר לסך של 833,363 דולר. קמי אינה כופרת במעשי התרמית, אך טוענת שהסכום נמוך הרבה יותר ועומד על סך של 70,000 דולר בלבד (עדות אנוך, עמ' 103 לפרוטוקול).