28. אינני סבורה כי קימת משמעות כלשהיא להיקף התרמית לצורך אובדן אמון. אגמון, בעל ניסיון רב מאוד בשוק הרכב כינה בעדותו התנהלות מעין זאת "טיפשות", "צריך להיות אידיוט ולסכן את כל מה שיש לך, כאשר אתה משחק בדברים הקשורים ליצרן, קרי תביעות אחריות... כמו תחמוני ביטוח". את התנהלות יבואני פורד ו-BMW (שקדמו לו) ונהגו כך, כינה "אידיוטיזם מוחלט, כלומר היה להם בוננזה ביד והם ירו לעצמם ברגל". אולם לטענתו גם אם "היית טיפש מספיק לעשות את זה, אין מקרה שלא תקבל התראה", והיצרן לא "יוריד את המצ'טה בגלל זה ללא התראה". עם זאת, מאשר אגמון שליצרן קיימת זכות חוזית להפסיק את ההתקשרות מסיבה זאת (עמ' 1053–1051 לפרוטוקול). J. Park הבהיר בעדותו כי אינו מסכים שתביעות אחריות תרמיתיות אינן מהוות עילה להפסקת התקשרות לפני פקיעת הסכם. מכל מקום, קיה לא החליטה על ביטול זכויות ההפצה בשנת 2004 אף שחשה מרומה, כפי שעולה מההחלטותיה שיפורטו להלן, ואולי גם לא הייתה עושה זאת מסיבה זאת בלבד, אילו היו ביצועיה של קמי משביעי רצון. אולם אין ספק שהמעילה באמון, שהתווספה לביצועים דלים מאוד, ללא אופק לשיפור, הייתה למצער בבחינת "הקש ששבר את גב הגמל", כל אלו הביאו בסופו של דבר להחלטה שלא להאריך את ההסכם עם קמי לאחר פקיעתו.
--- סוף עמוד 11 ---
29. ביום 27.10.2004 שלחPark Hong , מנהל החטיבה לעסקאות בינלאומיות במטה הראשי בסאול, מכתב ללוי, בגדרו ציין שהמכירות של קיה בישראל ירדו ברציפות מאז שנת 2000 ואף יותר בשנת 2002, לאחר שהחליפו את המטבע מדולר לאירו על פי דרישתה התקיפה של קמי. למעלה מכך ציין, כי קשה לו להשלים עם כך שביצועים דלים אלו נבעו אך ורק בשל התמחור של קיה, ובעניין הוויכוח על מחירי הרכב כתב "ויכוחים מתמשכים אלה אתכם מזכירים את דרישת האחריות שלכם שהסתכמה ב 2 מיליון אירו בשנה שעברה". Hong הציע לקמי להתרכז בשיקום האמון, ולהגיש תוכנית עסקית לשנת 2005 ללא אזכור נתוני מכירות ותלונות על המחיר (נספח 23 לתצהיר אנוך).
30. ההחלטה הרשמית להחליף את קמי התקבלה ביום 25.1.2005 במסגרת דו"ח סקירה (חוות דעת) בנוגע לסיום הסכם ההפצה עם 3 מדינות, שהוכן על ידי צוות אפריקה והמזרח התיכון במטה הראשי של קיה בסאול (להלן: "מטה סאול") (נספח 8 לתצהיר J. Park). הדו"ח מתייחס למצרים, ישראל וסוריה. מטרת הדו"ח לקדם את החלפת שלושת המפיצות במדינות הנ"ל, אשר חוסר אמינותן וחוסר שקיפותן מקשים בטווח הקצר והארוך על שמירת קשרים עסקיים. לגבי המפיצה בישראל, ציין הדו"ח בפרק "סיבות לסיום ההסכם": תביעות אחריות לא מוצדקות בסך של 0.83 מיליון דולר; דיווח במצגת במטרה להטעות לגבי השוואת מחירים עם המתחרות; אובדן אמינות בסיסית ואי-כשירות כמפיצה. הומלץ לקדם באופן מיידי את סיום הסכם ההפצה לפני מועד פקיעתו. הדו"ח מסכם גם את חוות הדעת של הצוות המשפטי, אשר סבר כי ביצועי מכירות חלשים ותביעות אחריות בלתי מוצדקות אינם יכולים להוות סיבה לסיום הסכם הפצה לפני תאריך הפקיעה, וכן הובע חשש שמחירי ההספקה הגבוהים יפעלו נגד קיה, אף על פי שמטבע התשלום שונה עקב טעות של קמי. בהנחיות להמשך נכתב, כי יש לקדם את סיום ההסכם לפני תאריך הפקיעה; יש לצמצם את הסיכונים של קיה על ידי הבטחת מכתב שיפוי מהמפיצה החדשה טרם סיום ההסכם. עוד צוין כי קיימים קשיים בהורדת מחירי ההספקה וכן קיימת פעילות מוגבלת בשוק עקב חוסר יכולותיה של המפיצה הנוכחית. בסופו של דבר הוחלט (החלטה שנרשמה בכתב יד על גבי הדו"ח), להחליף את המפיצה עם פקיעת ההסכם כעניין של עיקרון, ובינתיים לחפש מועמדת להפצת כלי רכב מתוצרתה בישראל.