245. סעיף 56(א) לחוק זכות יוצרים, התשס"ח–2007 (לשעבר סעיף 3א לפקודת זכות יוצרים, 1924), נוקט לשון זהה לסיפא של סעיף 5 לחוק עוולות מסחריות אשר קובע כי "[...] יראו הפרות המתבצעות במסכת אחת של מעשים, כהפרה אחת". בעניין זכויות יוצרים נקבע בע"א 592/88 שגיא נ' עיזבון ניניו, פ"ד מו(2) 254, 267 (1992) (להלן: "הלכת שגיא"):
"[...] ה'הפרה', אשר בה דן הסעיף ואשר בגינה ניתן לבקש פיצוי סטטוטורי, מוסבת, בדרך כלל, על זכות יוצרים אחת שהופרה על-ידי הנתבע, ואין זה משנה, מהו מספרם של האקטים המפרים ששימשו בהפרתה של אותה הזכות. את הביטוי 'כל הפרה' יש לפרש כמתייחס לכל סוג הפרה; הווי אומר, אפשר להטיל את הפיצוי הסטטוטורי מספר פעמים, רק מקום בו הנתבע או הנתבעים הפרו מספר זכויות יוצרים אשר בגין הפרתן הם נתבעים" (הדגשה במקור – צ.צ.).
מכאן שהעתקת מספר רב של יצירות מאפשרת הטלת פיצוי סטטוטורי מספר פעמים. פסיקה מאוחרת יותר אימצה את הלכת שגיא. כך נקבע גם בע"א 3616/92 דקל שרותי מחשב להנדסה (1987) בע"מ נ' חשב היחידה הבין-קיבוצית לשרותי ניהול אגודה שיתופית חקלאית בע"מ (כיום: חשב אגודה שיתופית בע"מ), פ"ד נא(5) 337, 347 (1997):
--- סוף עמוד 87 ---
"[...] אם כל חוברת של דקל היא יצירה עצמאית, ואם הועתקו מכל אחת מן החוברות השונות של דקל מידעים שונים, להבדיל מן הפורמט, תקום זכות לפיצוי על הפרת כל אחת ואחת מזכות היוצרים המגולמת בכל חוברת מועתקת" (ההדגשה במקור – צ.צ.).
לעניין ההצדקה לדרך פרשנית זו נקבע שם:
"גם שיקולים של מדיניות משפטית ראויה תומכים בגישה זו. אם נקבע שמדובר בהפרה אחת, הרי מרגע שחשב העתיקה פעם אחת מידע מחוברת דקל, היא יכולה להמשיך ולהעתיק מידע חדש מן החוברות הבאות ללא כל עלויות נוספות [...]" (בעמ' 349).
על דרך גזירה שווה מפרשנות חוק זכויות היוצרים לעניין הסעיף הנ"ל, נקבע גם בעניין גאמידה לעניין גזל סוד מסחרי:
"[...] כל אירוע נפרד של גזילת סוד מסחרי, אשר נוגע בכל פעם למידע סודי אחר, מהווה עוולה נפרדת לעניין הפיצוי הסטטוטורי. כך גם מוצדק לנהוג [...]" (בפסקה 39).
הלכת שגיא אומצה גם על ידי בית המשפט העליון לעניין פרשנות סעיף 13 לחוק עוולות מסחריות (ע"א 3853/11 רונית דגלי אומות בע"מ נ' שטן (פורסם במאגרים, 13.5.2013).
246. בנסיבות שלפניי, העיד אחיעד כי כמות הקבצים שקיבל מאבירם עומדת על כמה אלפים: "אלפים, אני לא יודע כמה" (עמ' 2215 שורה 15), ובתצהיר אבירם צוינו 10,000 קבצים (סע' 73 לתצהירו). מתוכם, אחיעד שלח לפרקליטי קמי וסמלת "סדר גודל של עשרות" מסמכים (עמ' 2214, שורות 22–23). מכאן שנספחים 35–38 לתביעת לוי ואלו שגולו במסגרת גילוי מסמכים מהווים דוגמית בלבד מתוך עשרות המסמכים שהועתקו על ידי אחיעד והנוגעים לתביעת לוי (להערכתי בין 150 ל-200 מסמכים), וגם אלו מהווים חלק מזערי מכלל אלפי המסמכים שהועתקו על ידי אחיעד וניתן להניח שהם מיוחסים הן לתביעת לוי והן לעניינים אחרים, עסקים, מיזמים, עניינים פרטיים של יאנג, אונגר, דה וואי וטלקאר, שאינם קשורים לסכסוך דנא. אותם 10,000 קבצים הכילו גם עשרות (על דרך ההמעטה) מסמכים המהווים סודות מסחריים ועל כך תעיד העובדה שאחיעד עצמו מצא לסווג את המסמכים שהעתיק לתיקיית "Business Plans" "Golden Emails" ועוד, והודה שהעתיק תכניות עסקיות שנכתבו על ידי טלקאר עבור קיה, תכניות שלא היו בידיהם, לא נשלחו אליהם ואינם נחלת הרבים (עדות אחיעד בעמ' 2237 לפרוטוקול, סע' 81 לתצהיר אבירם).