6. "הדרך לתקוף פסק דין חלוט כבענייננו היא "על-ידי הליך של תקיפה ישירה של פסק הדין על-ידי בקשה לביטולו" (דברי השופט ת' אור בע"א 417/89 אע'בריה נ' האפוטרופוס לנכסי נפקדים, פ"ד מה(4) 641, 647 (1991)). מתוך כך, את הבקשה לביטול פסק הדין החלוט יש להגיש כהליך חדש ולא כבקשה נוספת בגדר אותו ההליך שבו ניתן פסק הדין (ראו, למשל: ע"א 9369/12 איבי נ' צ.א.מ.א הובלות דלק בע"מ, פסקאות 18-17 (22.7.2014), והאסמכתאות שם)." (ע"א 3648/11 ניסנוב נ' שבתאי (ניתן 13.9.16), וראה גם: ע"א 4682/92 עזבון המנוח שעיה נ' בית טלטש בע"מ פ"ד נז (3) 366, 371 (2003). אפשרתי למבקשים לסגת בהם מהבקשה על מנת להגיש תובענה נפרדת, אך הם עמדו על שמיעת הבקשה.
7. אין די בכך שנטען שההחלטה ניתנה לפי הצהרה שקרית. כפי שנקבע בע"א 6019/07 טורג'מן נ' אחים עופר פ"ד סג (3) 612, "פסיקת בית משפט זה הכירה בכך כי כאשר מדובר בתרמית בהשגת פסק הדין, נקודת האיזון נוטה לכיוון האמת והצדק, ולפיכך ניתן יהיה לבטל פסק דין חלוט שהושג במרמה ולערוך משפט חוזר אזרחי (עניין אינגסטר, בעמ' 455-456; המ' 445/80 אברהם נ' יוחאי, פ"ד לה(1) 505, 507 (1980) (להלן: עניין אברהם); בר"ע 58/89 משה"ב משכנות פאר בע"מ נ' מקור הנפקות וזכויות בע"מ, פ"ד מג(1) 414 (1989) (להלן: עניין משה"ב); עניין אע'בריה; ע"א 4511/91 בוהדנה נ' כונס הנכסים הרשמי ומפרק חברת אליאנס ([פורסם בנבו], 2.3.94) (להלן: עניין בוהדנה); ע"א 4682/92 עזבון המנוח סלים עזרא שעיה ז"ל נ' בית טלטש בע"מ, פ"ד נז(3) 366, 371 (2003) (להלן:
עניין בית טלטש); רע"א 261/97 רפי ומתי יהושוע שיווק והפצה בע"מ נ' שאול ([פורסם בנבו], 14.1.98) (להלן: עניין יהושוע שיווק); ע"א 3441/01 פלוני נ' פלונית, פ"ד נח(3) 1, 15-16 (2004) (להלן: עניין פלוני); עניין גת, פסקה 8; רע"א 2237/06 בנק הפועלים בע"מ נ' וינשטיין, פסקה 9 לפסק דינה של השופטת נאור ([פורסם בנבו], 8.3.09) (להלן: עניין וינשטיין))...עם זאת, על מנת לא לפרוץ לחלוטין את עיקרון סופיות הדיון ועל מנת לאזן בין שני העקרונות נקבעו כללים ותנאים לביסוס עילה לביטול פסק דין בשל מרמה, ואף צוין כי היענות לבקשה מעין זו תישקל במשורה ובכפוף לתנאים מחמירים (ראו ע"א 4958/99 עין גב – קבוצת פועלים להתיישבות שיתופית בע"מ נ' מקורות חברת מים בע"מ, פ"ד נה(2) 11, 22 (2000) (להלן: ע"א עין גב); עניין וינשטיין, פסקה 9 לפסק דינה של השופטת נאור; רע"א 194/07 פור נ' המועצה המקומית פרדס חנה כרכור ([פורסם בנבו], 6.3.07) (להלן: עניין פור); רע"א 33/08 לוי נ' מינהל מקרקעי ישראל ([פורסם בנבו], 21.5.08) (להלן: עניין לוי)). התנאים עצמם טרם גובשו באופן מובנה, אך ניתן ללקטם מפסקי דין אשר עסקו בנושא מכיוונים שונים...
תנאי 1: אמינות לכאורית - ... אמינות לכאורית או משקל ממשי של הראיות המבססות את טענת המרמה.... בדרך כלל סדר הדברים להוכחת התרמית צריך להיות כדלהלן: בשלב ראשון על מבקש הביטול להביא ראיות בעלות אמינות לכאורית המבססות את טענת התרמית. לאחר מכן יכול הצד השני לבקש את סילוק התביעה על הסף. הטענות בשלב זה יכולות להיות כי לא הוכחה תרמית אפילו לכאורה; או כי לא התקיימו תנאים אחרים כגון חיוניות הראיה או היותה חדשה (ועל כך בהמשך הדברים). אם נדחית הבקשה והתביעה נידונה לגופה יידרש התובע להוכיח את התרמית באופן סופי. רק לאחר מכן, אם אכן הוכחה התרמית ואף הוכחו יתר התנאים הנדרשים יינתן האישור להליך המשפט החוזר עצמו (ראו עניין אברהם, בעמ' 507; עניין בוהדנה). המטרה של תהליך זה הינה לחסוך בעלויות של הצדדים ובזמנו של בית המשפט ולא לקיים דיונים שלא לצורך.
תנאי 2: חיוניות הראיה... במסגרת זו נבחנת השאלה האם עשויה טענת המרמה להביא לתוצאה שונה מזו שנקבעה בהתדיינות הראשונה במסגרת משפט חוזר שיערך (עניין פור, פסקה ו(1); עניין לוי, פסקה ז; רע"א 7746/09 טוויל כהן נ' בנק לאומי לישראל בע"מ סניף התחנה המרכזית, פסקה 25 ([פורסם בנבו], 26.11.09)). ברי כי גם אם היתה מרמה אך אין בכוחה לשנות את תוצאות ההליך הראשון, הרי שאין מקום לקיומו של משפט חוזר אזרחי.
תנאי 3: ראיות חדשות ושקדנות סבירה... מובן כי אם טענת המרמה הועלתה ועמדה לנגד עיניו של בית המשפט בהתדיינות הראשונה והיא נדחתה על ידו, לא ניתן לשוב ולהעלות את טענת המרמה במסגרת תביעה לביטול פסק דין (ע"א 428/74 מלבין נ' זונטג, פ"ד כט(1) 281, 285 (1974); עניין וינשטיין, פסקה 10 לפסק דינה של השופטת נאור; עניין יהושוע שיווק, פסקה 3)...הפסיקה דורשת במקרה כזה להוכיח שהראיות המוכיחות את טענת המרמה מתבססות על אירוע שהתרחש לאחר פסק הדין, או על ראיות חדשות שהתגלו לאחר מתן פסק הדין ולא ניתן היה להשיגן במהלך ההתדיינות הראשונה אף בשקידה סבירה, או על ראיה החיצונית למשפט עצמו (עניין יהושוע שיווק, פסקה 2; רע"א 109/94 ברנוביץ נ' ברנוביץ ([פורסם בנבו], 13.4.94); עניין פלוני, בעמ' 17-18). לכאורה, כאשר מוכחת טענת מרמה על-ידי אחד הצדדים היה נכון, צודק וראוי לאפשר לו לפתוח את ההליך מחדש ולשנות את תוצאתו שעוותה בשל מרמת הצד השני או מי מטעמו, וזאת ללא קשר לרשלנותו של אותו צד בגילוי המרמה בעת ההליך או לאחריו. עם זאת, שיטת המשפט שלנו, על מגבלותיה ומשאביה המצומצמים, אינה יכולה לאפשר כלל כזה כמות שהוא, שכן כלל זה משמעותו דיונים חוזרים רבים בהליכים שנסתיימו וזאת על חשבון יעילות המערכת ודיון בתיקים חדשים המובאים לבית המשפט. מחיר זה מוצדק כאשר התגלתה מרמה שלא היה ניתן לגלותה במהלך ניהול ההליך עצמו, אך הוא מוצדק במידה פחותה כאשר היתה לבעל הדין המרומה אפשרות לגלות את המרמה בשקדנות סבירה עוד במהלך ההתדיינות הראשונה בין הצדדים. השלכה נוספת יש לכלל כזה גם על זכותו של הצד השני לא להיות מוטרד שנית באותו עניין לאחר שהסתיימו ההליכים בין הצדדים, וכן לא לחייבו לשמור את ראיותיו לעד. מובן כי אם המרמה נעוצה בהתנהגותו של הצד שכנגד הרי שמשקלו של שיקול זה אינו רב. ...יש לציין כי כלל כזה אף יתמרץ את בעלי הדין מלכתחילה לעשות את כל המאמצים הנדרשים למיצוי טענותיהם וראיותיהם בעת ההליך עצמו."