11. המבקשים אינם מבחינים בין המשיב 1 לבין המשיב 2, שאינם זהים ויש להבחין ביניהם. המשיב 1 הוא בנק הנושה במבקשים. המשיב 2 הוא כונס נכסים שמונה על ידי רשם ההוצאה לפועל למימוש הנכס של המבקשים, לצורך גביית החוב למשיב 1. נכון שהדבר נעשה לפי בקשת המשיב 1, והמשיב 2 אף ייצג את המשיב 1, אבל חובתו של המשיב 2 ככונס נכסים היא כלפי רשם ההוצאה לפועל ולא כלפי מי שביקש את מינויו, ומעשיו ככונס נכסים אינם מחייבים ומזכים את המשיב 1, אלא אותו עצמו, כלפי לישכת ההוצאה לפועל. כבר היו מקרים שבהם כונס הנכסים שמונה לבקשת נושה, קיים את חובתו ככונס נכסים, ופנה בתביעה כנגד הנושה שביקש את מינויו. נובע מהבחנה זו בין היתר, שאם המשיב 1 מטיל עיקול על היתרה, או זכאי לה בדרך אחרת, אין זה אומר שהמשיב 2 הטיל עיקול על היתרה. ההיפך הוא הנכון. המשיב 2 הוא כונס, ואינו מטיל עיקולים אלא רושם עיקולים, והמשיב 1 רשאי להטיל עיקול על היתרה, כגון במקרה שמלבד החוב המובטח בשעבוד שלמימושו מונה הכונס, הוא זכאי כלפי המבקשים לתשלום חוב נוסף כלשהו, שאינו מובטח בשעבוד. כמובן, שהחוב המובטח בשיעבוד קודם לכל החובות שאינם מובטחים, בעוד שאם המשיב 1 זכאי לחוב שאינו מובטח, הוא חולק אותו עם נושים אחרים.
12. אני דוחה את הטענה כאילו גביית שכר טירחה על ידי הכונס סותרת את קיום שעבודים אחרים. הכונס מקבל שכר טירחה עבור עבודתו, לפי החלטת רשם ההוצאה לפועל (ואינו נוטל לעצמו), ואם קיימים שעבודים אחרים, הם חלים על היתרה מעבר לשכר הכונס והוצאותיו. הכונס אינו מקבל שכר טירחה משום שהוא נציג המשיב 1 הנושה במבקשים, אלא משום שהוא פועל ככונס.
13. כעולה מהראיות שבפניי (כגון מוצג 7 בתיק המוצגים) נכון לשנת 2003 היו רשומים במינהל מקרקעי ישראל צו מניעה ועיקולים בתיקים נוספים מלבד תיק 12-09702-06-1 שהוא התיק הנדון בענייננו. לעניין זה התייחסו המבקשים ב"תיק המוצגים" שהגישו לתיק זה וטענו שהעיקולים האחרים הוטלו באמצעות מסמכים מתיקי הוצאה לפועל (גם אם נפתחו לבקשת המשיב 1) שנסגרו לפי מכתבה ותצהירה של ב"כ המשיבים 1-2 לפני מתן ההחלטות. המשיבם טענו שמסמך זה ישן ואינו רלבנטי. המבקשים צירפו מכתבים שלהם שבהם הם טוענים שתיקי ההוצאה לפועל נסגרו, וכן פרטי תיקים בהוצאה לפועל, אבל אלה אינם מוכיחים שהתיקים נסגרו לפני מתן ההחלטות. המבקשים הגישו עוד שתי שורות מתוך תצהיר שבו היו לפחות 17 סעיפים, של ב"כ המשיבים 1-2 מיום 31.1.06 שבהן נאמר "בתיק הוצל"פ א' איננו רשום יותר העיקול שהוטל. בתיק הוצל"פ ב' עדיין רשום ולא ידוע לי מדוע לא נמחק העיקול בספרי מינהל מקרקעי ישראל". אין לדעת אם התצהיר מתייחס לאותם תיקים.