בבית המשפט העליון
רע"א 3068/08
בפני: כבוד השופט א' רובינשטיין
המבקשת: סונול ישראל בע"מ
נ ג ד
המשיבים: 1. מינה ליזרוביץ
2. מאיר ליזרוביץ
3. טובה בוימר
4. תחנת קוממיות בת-ים בע"מ
בקשת רשות ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי במחוז המרכז בע"ר 6267-11-07 שניתן ביום 4.3.08
על-ידי השופט אברהם יעקב
בשם המבקשת: עו"ד גדעון שפק, עו"ד שרון שטיין
בשם המשיבים: עו"ד אייל רוזן, עו"ד סיון פריאל
החלטה
רקע
א. בקשת רשות ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי מרכז (השופט א' יעקב) מיום 4.3.08 בע"ר 6267-11-07 בו נתקבל (בחלק מסוים בהסכמה) ערעור המשיבה על החלטת רשם בית המשפט המחוזי בתל אביב (השופט ברוך) בבש"א 14778/06 (ת"א 6026/03) מיום 7.12.06; בהחלטת הרשם הופטרה המבקשת מתשובה על שאלות מסוימות בשאלון שהפנו אליה המשיבים. בית המשפט המחוזי חייב את המבקשת להשיב על תשע שאלות (ועוד ארבע בהסכמה). הבקשה הובאה תחילה לפני השופט דנציגר ונתבקשה תשובה בהחלטתו מיום 3.7.08, אך משהחליט השופט דנציגר שלא להידרש לתיק (החלטה מ-27.7.08) עבר התיק לטיפולי.
ב. (1) המשיבים הבאים מכוח המנוח חנן לזרוביץ ע"ה, נכה צה"ל, שהם מפעילי תחנת דלק (על קרקע החכורה ממינהל מקרקעי ישראל), תובעים (בתביעה שהוגשה ב-2003) את המבקשת, חברת דלק, בגין הסכמים שביניהם, שעל פיהם מחויבים הם לרכוש הימנה מוצרי דלק לאורך שנים במחירים הנקבעים, כנטען, על ידיה. בתביעה נטען כי המדובר בהסדר כובל, ועל כן דינו בטלות, ולחלופין – מתבקשת הצהרה כי המבקשת מחויבת שלא להפלות את המשיבים לרעה בתנאי המכירה בהשוואה לתחנות אחרות ברשתה, לרבות אלה ש"שוחררו" מהסכמים עמה, וכן נתבעים פיצויים על נזקים והפסדים בעבר. בכתב ההגנה נטענו השתק ושיהוי מצד המשיבים, לאחר שהצדדים פעלו לפי ההסכמים כעשרים וחמש שנים בטרם התביעה; תחנת הדלק בה מדובר, כך נטען, לא נכללה ברשימת התחנות ששוחררו מהסכם החכירה, ומופעלת על פי ההסדר שנהג לגבי נכי צה"ל.
(2) השאלות שבמחלוקת עניינן סוגי תחנות להן סיפקה המבקשת דלק במועדים שונים (מדי כחמש שנים) מאז 1.3.75 עד 1.1.95 (שאלה 1ב'); מחירי דלקים שנגבו מ-10 תחנות דלק שרכשו מן המבקשת דלק במחירים הנמוכים ביותר בתנאי האשראי הטובים ביותר (שאלה 2); עמלות סוכן (שאלה 4); הסכמים עם תחנות אחרות בכל הנוגע לעמלת סוכן, מחירים ותנאי אשראי (שאלות 7ב'-ז').
(3) המבקשת טענה במענה לשאלון, כי השאלות הללו (ונוספות) אינן רלבנטיות ונסבות על סודות מסחריים; ואכן הרשם סבר, בעקבות רע"א 3585/01 פז נ' ביטון [פורסם בנבו], לגבי השאלות הללו (להבדיל משאלות אחרות, שאותן אישר), כי אין מקום לאשרן. בפסק הדין הנזכר נעשתה הבחנה (ראו להלן) בין סודות מסחריים של הצד הנשאל עצמו, שיש מקום לחשפם אם הגילוי נחוץ לעשיית צדק, מה לבין סודות מסחריים של אחרים. בית המשפט המחוזי, בהסתמך על אותו פסק דין, סבר אחרת ואישר את השאלות הללו (בנוסף לשאלות אחדות שלגביהן נתקבל הערעור בהסכמה). מכאן הבקשה הנוכחית.