ב. (1) בבקשה נטען, כי המדובר ב"מסע דיג" מצד המשיבים, ויש מקום "לקבוע את היקף הגילוי הנדרש בהליך מוקדם של שאלונים, מקום שכלל לא מונחת תשתית לכאורית מספקת לרלבנטיות של שאלות"; לטענת המבקשת, חשיפת הנתונים מהוה פגיעה בלתי הפיכה בה, ויש לבחון כל נתון ואת הרלבנטיות שלו, כדי למנוע פגיעה זו, והרי המבקשת הקימה את תחנת התדלוק על חשבונה. לדידה, יש הבדל בין הנידון דידן לפסק דין ביטון, חרף דמיון מסוים, שכן בפסק דין ביטון, שעסק אף הוא במחירי דלק, היה המדובר בהסכמי גביה מכל תחנות החברה הנתבעת, ואילו בנידון דידן דובר בהסכמים בין החברה למשיבים (וליתר דיוק, למנוח שמכוחו הם באים) באיסור אפליה אל מול ספקים "מאותו סוג", ולכן אין מקום לחשוף נתונים של ספקים "שאינם נמנים על אותה קבוצת תחנות – על אותו הסוג". באשר לשאלות הספציפיות שחייב בית המשפט המחוזי להשיב עליהן נטען, כי די בתשובה לשאלות רלבנטיות שעניינן תחנות של נכי צה"ל, שהן קבוצת הייחוס בה מדובר, וזאת ללא הרחבת היריעה וללא התיחסות לפרטים קטנים. עוד נטען, כי המדובר בהחלטת ביניים בעלת השפעה מכרעת על זכויות הצדדים, ועל כן יש מקום להתערבות בגלגול שלישי.
(2) בתשובה נטען, כי לא נתקיימו התנאים למתן רשות ערעור בגלגול שלישי, שהרי הנושא העקרוני הוכרע בפסק דין ביטון. המדובר בחשיפת סודות מסחריים של המבקשת בלבד, ולא של צדדים אחרים, ובנתונים משנים עברו. ועוד, איסור הפליית ספקים "מאותו סוג" כנטען, פירושו לאו דווקא נכי צה"ל כטענת המבקשת, אלא ספקים בכלל בתחנות דלק ציבוריות; השאלות נשוא הבקשה רלבנטיות על פי העילה של הגבל עסקי, וגם אין לראות בהן משום הכבדה כשהמדובר בתביעה של עשרות מיליונים.
הכרעה
ג. (1) לאחר העיון אין בידי להיעתר לבקשה. ראשית, אכן המדובר בגלגול שלישי ובערעור שני (בשונה – למשל – מפרשת ביטון, שהיתה בקשת רשות ערעור בנדבך ראשון). היה למבקשת יומה בשתי ערכאות, והנושא אף אינו מעורר שאלות משפטיות או ציבוריות המצדיקות גלגול נוסף, אף אם, כדרכם של מבקשי רשות ערעור בגלגול שלישי על פי רוב, עותרת המבקשת להעטות אדרת עקרונית ורחבה על המקרה.
(2) לעיצומם של דברים, פסק הדין בפרשת ביטון (מפי השופט – כתארו אז – מצא), על רקע דומה למדי לנידון דידן, הבחין בין חשיפת סודותיה המסחריים של חברה המספקת דלק (שם היתה זו חברת "פז") שהיא היא בעלת הדין, חשיפה שאין מקום למנעה – לבין סודותיהם של בעלי תחנות אחרות, שלא צורפו כצדדים, ולגביהם נקבע כי יש לפסול את השאלות. עוד נקבע, כי לפי הצורך לא יפורטו בתשובות שמות או פרטים מזהים של תחנות דלק ספציפיות. והנה ככל שעיינתי בחומר, לא מצאתי הבחנה של ממש בין פרשת ביטון לנידון דידן. כאמור, המבקשת מנסה ליצור הבחנה על-ידי פרשנות החוזה שנחתם בינה למר לזרוביץ המנוח במארס 1975 ("חוזה למינוי ספק") שבסעיף 11(ב) בו נאמר, כי "סונול לא תעשה כל אפליה שהיא הן בגין תנאי המכירה, האספקה או העמלה או הטבות בין הספק ובין יתר הספקים של סונול מאותו הסוג". ואולם, השאלה מהו "מאותו הסוג" אינה יכולה להיות מוכרעת במסגרת הליך השאלונים, ומקומה הוא במשפט עצמו (יצוין כי הסכם ספציפי זה – "חוזה למינוי ספק" למיטב הבנתי לא נדרש ספציפית לתחנות של נכי צה"ל; עם זאת, הסכם אחר בין הצדדים, מיום 19.3.75, מבוסס על הפניית משרד הביטחון; אך מכל מקום, כך או אחרת, לא זו העת לפרשנות ההסכמים).