דחיית טענת זיוף ההסכם בהעדר ראיות
יתירה מכך: טענת הזיוף דומה כי נשכחה או נזנחה בתצהירי עדותם הראשית של התובעים. לא זו אף זו: כאשר ענייננו בטענת תרמית או זיוף במשפט האזרחי הרי שעל טוען הטענה להוכיחה ברמת ראיות גבוהה ביותר, הקרובה לזו של המשפט הפלילי. כידוע, בהתאם להלכה הפסוקה, ככל שצד טוען טענת זיוף מסמך, מוטל עליו נטל הראיה להוכיח טענה זו, בבחינת "היפוך נטל הראיה", ונטל זה מוגבר הוא. כלומר: לא די בכך שצד יטען שחתימתו זוייפה או שהגיש תלונה במשטרת ישראל בעניין, אלא עליו להמציא חוות דעת גרפולוגית התומכת בטענתו כי החתימה על המסמך הרלוונטי שונה באופן מהותי מחתימתו הרגילה.
בעניין זה אפנה לפסק הדין המנחה בעא 475/81, זיקרי נ' כלל (פורסם ב"נבו", 26.2.86, פסקה 12 לפסק דינו של כב' השופט בך):
"בע"א 292/64 [3] היה המדובר בתביעה כספית, המבוססת על טענת תרמית ומעילה, ובעמ' 416של פסק הדין נאמר מפי השופט ברנזון:
"טענת תרמית או מעילה היא טענה רצינית בעלת גוון הפוגעת בשמו הטוב של אדם שנגדו היא מכוונת. לפיכך, טבעי הדבר, שבית-המשפט הנתקל בטענה כזאת ידרוש מידת הוכחה יותר גדולה וודאית מאשר בסוגי משפטים אחרים בעלי אופי פחות חמור".
באותה רוח נפסק במשפטים, שנושאם תרמית והונאה בע"א 359/69 [4], בעמ' 177; ע"א 293/70 [5], בעמ' 815; ע"א 69/75 [6], בעמ' 209-210, 216- 217וע"א 365/79, 369[7], בעמ' .711
--- סוף עמוד 25 ---
אמנם, בחלק מאותם פסקי-דין מנוסח הכלל בנוסח גורף, היינו, שחל הוא על כל משפט אזרחי שבו "צד מעלה כלפי צד שכנגד טענת מרמה" (ראה, לדוגמה, את פסק-דינו של השופט י' כהן, כתוארו אז, בע"א 365/79, 369[7] הנ"ל, בעמ' 711). אולם, הלכה למעשה יושם הכלל אך ורק במקרים, התואמים את העקרונות המתוארים לעיל, היינו, כאשר נטל ההוכחה רבץ על הצד אשר טען אותה טענה.
כלומר: כאשר נטל הראיה מוטל על צד מסויים עליו להתכבד ולהרימו ולא להסתפק בהפרחת טענות באוויר.
כן ר' ע"א 7456/11, מוריס בר נוי נ' מלחי אמנון (פורסם ב"נבו", 11.4.13) התייחסות קונקרטית לטענת זיוף:
"כאשר אחד הצדדים להליך מעלה טענת מרמה או זיוף, מוטל עליו נטל השכנוע להוכחת טענתו, בין אם מדובר בתובע או בנתבע. הגם שהנטל הוא של מאזן הסתברויות, כמקובל במשפט האזרחי, הרי שכמות הראיות ורף הראיות הנדרש לגבי טענת מרמה, אשר לה גוון מעין פלילי, הם גבוהים יותר ועל בית המשפט לבחון את הראיות בזהירות ובקפדנות [ראו למשל: ע"א 3546/10 מישאלי נ' קליין [פורסם בנבו] (18.4.2012), פסקה 14; ע"א 3725/08 חזן נ' חזן [פורסם בנבו] (3.2.2011), פסקה 31; ע"א 475/81 זיקרי נ' "כלל" חברה לביטוח בע"מ, פ"ד מ(1) 589, 594 (1986) (להלן: עניין זיקרי)]."