ניכר כי התובעים לא החלו להרים את נטל הראיה בעניין ולא המציאו אף לא בדל ראיה להוכחת טענתם. בשולי עניין זה יובהר כי התובעים לא אצו רצו להגיש תלונה למשטרה (כפי שפנו ביחס לסוגיית הפריצה) חרף החומרה שהם ייחסו לטענת הזיוף. הם אף לא הגישו חוות דעת גרפולוגית בעניין, וכאמור, אף לא העלו את טענת הזיוף במסגרת תצהיריהם. אין צורך לומר כי לתובעים עצמם אינטרס בקידום טענת הזיוף, באשר קבלת ההסכם ככתבו וכלשונו שומטת את הקרקע מתחת לתביעת השיפוי בגין אובדן המוניטין, כפי שהיא שומטת את הקרקע מרכיבים אחרים בתביעה.
מאידך גיסא קיבלתי את גרסתם הקוהרנטית והחד משמעית של צביקה ואמנון ולפיה לא היה הסכם אחר מלבד זה שהוצג על ידם וע"י התובעים עצמם ושהיה שמור במחשב הנתבעים ובלשכתם. בהקשר זה אני מקבל אף את גרסתו של צביקה ולפיה ההסכם ניתן לסמדר על מנת שתציג אותו בפני אחרים ותתייעץ עמם בעניין, כאשר לאחר החתימה על ההסכם ניתן לסמדר עותק מקורי של ההסכם.
באשר לעדותה של סמדר עצמה, הרי שכפי שהיא תוצג בהמשך, זו לוקה באובדן זיכרון והעדר התמצאות בכל עניין משפטי הקשור להסכם והתרשמותי הבלתי אמצעית ממנה היא שהיא לא בקיאה בענייני ההסכם, כפי שאיננה בקיאה בעניינים המשפטיים לגופם. עדותה של סמדר מעוררת את החשש כי היא אינה זוכרת את כלל התיקונים הנטענים על ידה במסגרת כתב התביעה ואף לא את חלקם של התיקונים שנדרשו על ידה לטענתה,
--- סוף עמוד 26 ---
ורשימת תיקונים זו הוצפה על ידה אך ורק בבחינה למפרע של ההסכם, בבחינת עדות סברה למפרע ותו לא. בהקשר זה יודגש כי סמדר טוענת לתיקונים ספציפיים שנערכו בהסכם ביום 18.11.09, כאשר עדותה בעניין זה נמסרה במסגרת תצהיר עדותה הראשית מיום 25.10.18 ואילו היא נחקרה על התצהיר בחקירה נגדית ביום 31.12.20. אני מתקשה עד מאד לקבל את גרסתה ואת דבריה של סמדר בתצהיר עדותה הראשית ולפיהם היא זוכרת בפרוטרוט את כלל התיקונים שהתבקשו על ידה בהסכם ועובר למועד חתימתו ביום 18.11.09, וזאת, בהתאם לתצהירה שנערך כ-9 שנים לאחר מכן, ביום 25.10.18, כאמור. הפקפוק שלי באמינות הדברים ומהימנות הטענה נובעת מעדותה של סמדר, המתאפיינת, כאמור ולהלן, באבדן זכרון ובהעדר קוהרנטיות. בהקשר זה יוער כי רק בשלב הסיכומים עלתה טענת התובעים כי ההסכם המקורי היה בידיהם והוא הוחזר לידי צביקה לאחר שהציגו אותו לבנק מלווה מטעמם (עמ' 113, ש' 3-5 לפר'). יתירה מכך: יחיאל לא השכיל לאתר לבקשתי במסגרת הסיכומים בעל פה את הפניות של התובעים לראשונה בדבר טענת הזיוף (עמ' 112, ש' 17-21 לפר'), ודומה כי טענת הזיוף הועלתה אך ורק בשלב הגשת התביעה. לא זו אף זו: לו ההסכם המקורי היה בידיהם של התובעים הרי שמתבקש היה כי יציגו את ההסכם או העתק ממנו ולא יפריחו לחלל האוויר טענות בעל פה בדבר זיופו. אולי ניתן לקרוא בהקשר זה את דבריה של סמדר בשלב הסיכומים (בעמ' 112, ש' 24 לפר'): "אולי לומר מזויף זה לא מזויף....". כלומר: גם סמדר עצמה איננה משוכנעת כי מדובר בזיוף כהגדרתו, אלא במו"מ שניהלה בשעתו עם צביקה ועל דרישות שטענה כי לא תוכל לעמוד בהן.