ת. לא היתה פריצה למקום. השטח הוא שטח של מכון וייצמן בשימוש של מכון דוידסון והרשאה לשימוש של קפיטריה, מדובר על החצר האחורית של הקפה ששימשה כמחסן בחלקה. בגלל עבודות הבינוי שנעשו במתחם היה צורך להיכנס לאזור ולבצע עבודות" (עמ' 53, ש' 26-33 לפר').
--- סוף עמוד 47 ---
כן מבהיר אמנון כי הדברים נעשו לאחר פניות חוזרות ונשנות לתובעים על מנת שיפנו את חפציהם, כדלקמן:
a. "...ולאחר פניות לתובעים שיזיזו הציוד כדי שנתן יהיה לבצע העבודות הללו, פניות שלא נענו, ולאחר שהמתנו מס' ימים בכל מקרה, מכון וייצמן שמחזיק במפתחות לכל השערים והמקומות במכון פתח את השער לחצר, הזיז את הציוד" (עמ' 54, ש' 3-5 לפר').
כן מדגיש אמנון (שם, בש' 14) כי, בניגוד לטענת ב"כ התובעים הוא – "לא רואה ציוד שבור".
143. בהקשר זה יוער כי אף אני צפיתי במהלך הדיון ולאחריו בתמונה המפורטת בנספח 10 ולא ראיתי שום ציוד שבור. זאת ועוד: לטענת התובעים, הם עצמם צילמו את הפריצה והפינוי הברוטאלי, אולם לא הוצגו לפניי כל תמונות מטעמם של התובעים. כאמור לעיל, בחקירתה מודה סמדר כי היא חושבת שצילמו את תוצאות הפריצה, אולם אלו לא הוצגו לפניי.
144. בהמשך משיב אמנון לשאלות ב"כ התובעים כיצד פינו את הציוד, כאשר מועד סיום החוזה היה מאוחר הרבה יותר, כדלקמן:
"ש. לגבי מועדי הפינוי – אם אתם מקציבים לתובעים זמן ובזמן הזה אתם אומרים להם שביום 10.11 הם צריכים לפנות, למה אתם מפנים אותם חודש קודם?
ת. לא פינינו אותם אלא הזזנו את הציוד לצורך ביצוע עבודה דחופה. הזזנו אותו מרחק מטרים ספורים משם כדי לבצע העבודה הנדרשת במתחם. מכון וייצמן לא יחכה חודשיים להשלמת העבודה בגלל שהם לא עונים למיילים והודעות". (עמ' 55, ש' 9-13 לפר').
145. עוד מבהיר אמנון כי הקפה היה סגור זה מכבר ומשכך העברת הציוד לא פגעה בדבר. ר' דבריו להלן:
"ש. החצר של הקפה ששם אכלו ושתו היתה אתר בניה?
ת. המקום היה סגור החל מיום 1.8.16" (עמ' 55, ש' 23-24 לפר').
146. בשים לב לכך שגם סמדר מודה כי יתכן שהנתבעים פנו אליה לפינוי הקפה, והיא איננה זוכרת זאת בוודאות, כפי שאיננה זוכרת את המועדים המדוייקים שלעניין (כפי שציטטתי את גרסתה של סמדר בעניין לעיל), ובהינתן דבריו הברורים והמפורשים של אמנון באשר לצורכי הפינוי, להודעה המוקדמת, להתעלמות התובעים מהבקשה ולכך שלמעשה באותה עת הקפה כבר לא היה פעיל, אין לי אלא לקבל את גרסתו של אמנון בעניין זה.