עם זאת נקבע (בפיסקה 18 שם):
"כי "להטלת חבות אישית על המנהל אין די להיווכח כי נורמת תום-הלב - המכתיבה רמת התנהגות אובייקטיבית - הופרה, אלא יש להראות שעל המנהל רובץ אשם אישי (סובייקטיבי) למעשים או למחדלים שיש בהם משום ביצוע עוולה או הפרת חובה חוקית" (ע"א 10385/02 הנ"ל, עמ' 58). מבחן זה יפה, לשיטתי, גם לעניין הפרת חובת תום הלב בשלב קיום החוזה לפי סעיף 39 לחוק החוזים".
178. אין צורך לומר כי לא הוכח כי על אמנון רובץ אשם אישי (סובייקטיבי) למעשים או למחדלים מושא תביעה זו, כפי שלא הוכחו המעשים והמחדלים של כלל הנתבעים.
--- סוף עמוד 55 ---
179. ובאשר להפניה לתיקון 10 לחוק העמותות: הרי שלגופו של עניין ולענייננו, לא מצאתי כי אמנון פעל נגד האינטרסים של העמותה, פגע ברכושה, נכסיה ובאינטרסים שלה וגרם לה נזק מכל סוג שהוא. נהפוך הוא: אמנון דאג היטב לענייני העמותה בכל מה שקשור לסוגיה מושא פסק דין זה ולעניין קפה סמדר. כל זאת, בזהירות וברגישות המירבית.
מעמדו של מכון ויצמן ביחס להסכם ולתביעה דנן
180. התביעה דנן הוגשה, בין היתר, גם כנגד מכון ויצמן (נתבע מס' 2עו"ד גרי מעידה כי עמותת מכון דווידסון, נתבע מס' 1, היא הזרוע החינוכית של מכון ויצמן. אין מדובר בשלוחה אלא בזרוע החינוכית ומשמעות האבחנה, לדברי עו"ד גרי, היא כדלקמן:
"ת. זרוע מה שזה זרוע כך נקבע. שלוח זה משהו שיש לו משמעות של שליח כרגע זה גוף עצמאי הוא מנהל את הפעילות הוא לא פועל כשלוח אין לו יכולת לחייב את מכון ויצמן הוא לא שלוח במובן המשפטי" (ש' 13-15, עמ' 90 לפר').
כלומר: מכון דווידסון הוא גוף עצמאי. וכך מחדדת בהמשך חקירתה עו"ד גרי:
"ש. מה הסמכויות המשפטית של מכון דווידסון
ת. מתארת לעצמי להתקשר בחוזים כל מה שיש לעמותה זה גוף בנפרד" (שם, ש' 18-19).
181. כן מבהירה עו"ד גרי כי בתקופה הרלוונטית לא היה למכון דווידסון ייעוץ משפטי והוא קיבל את שירותי הייעוץ המשפטי ממכון ויצמן (שם, ש' 20-23).
לדבריה, להבנתה מההסכם שהוצג לפניה ולא רק ממנו, מכון דווידסון התקשר באופן עצמאי עם התובעת. בהקשר זה היא מבהירה כי הלוגו של מכון דווידסון כלל גם את הלוגו של מכון ויצמן (ר' ש' 24-36, שם). לדבריה, כרטיסי הביקור של עובדי מכון דווידסון כוללים גם הם את הלוגו של מכון ויצמן. לעניין זה הופנתה עו"ד גרי לכרטיס הביקור שהוצג לפניי ע"י צביקה עצמו (עמ' 84, ש' 23 לפר'):
ובעניין זה העידה עו"ד גרי כדלקמן: