לטענת הנתבעים, במהלך שנת 2016 הגיעו התובעים למסקנה, כי הפעלת הקפיטריה (קפה סמדר) אינה כדאית עוד בעבורם, מסיבות שונות, וביקשו להפסיק את הפעלתה מייד עם הימצא מחליף עבורם. בשלב זה סוכם בין הצדדים כי המקום ימשיך לפעול עד שיימצא מפעיל אחר, ואף הציגו לאמנון מפעיל אחר מטעמם.
כשלושה וחצי חודשים לאחר מכן, ועוד בטרם הסתיים הליך ההתקשרות עם המפעיל החדש, ביקשו התובעים לסגור את קפה סמדר לאלתר. על אף ההתראה הקצרה נעתרו הנתבעים לבקשה לסגירת בית הקפה. ואולם, כחודש לאחר שהפסיקו התובעים להפעיל את המקום, ובעת שמכון דוידסון ואמנון כבר ניהלו הליכי משא ומתן מתקדמים עם מפעיל פוטנציאלי אחר, החליטו התובעים לחזור בהם מהודעת סיום ההתקשרות וביקשו לחזור ולהפעיל את המקום. במצב דברים זה, סירבו הנתבעים לבקשה ושלחו מכתב סיום התקשרות בהודעה מוקדמת של 60 ימים, כמתחייב בהסכם בין הצדדים.
קפה סמדר – מכון דוידסון שילם את כל עלויות המקום. התובעת מעולם לא שילמה שכירות או כל חשבון אחר (זאת, בתמורה על פיקוח על מחירי המוצרים והשירותים שסופקו ע"י התובעים, מצד המכון). כמו כן, סיפק מכון דוידסון לתובעת את מרבית הציוד, ועלויות שדרוג ותיקון מערכות שונות במקום.
ההסכם עם קפה סמדר לא הוארך בתחילה, בשל יחסי האמון ששררו באותה עת בין הצדדים, ולמעשה הוא הוארך בהתנהגות.
--- סוף עמוד 9 ---
יחיאל הצטרף רק בשנת 2010 לסמדר בהפעלת קפה סמדר (כפי שהדברים עולים אף מתצהיר עדותו הראשית של יחיאל עצמו) ומעולם לא נכרת כל הסכם עימו. משכך, אין כל יריבות בינו לבין הנתבעים.
בניגוד לנטען בכתב התביעה – התובעים עצמם היו מודעים מבעוד מועד לעבודות הבנייה המתוכננות בסמוך לקפה סמדר; ובניגוד לטענתם, עניין זה לא נחשף בפניהם רק בסוף 2015. בית הספר למדעים תוכנן שנים מראש, ולתובעים נודע על עניין זה זמן רב לפני תחילת השיפוצים.
זאת ועוד, השיפוצים נערכו בתחילה במרחק רב מבית הקפה, וגם כאשר התקרבו השיפוצים למתחם בית הקפה נמצא מענה, והוצעו פתרונות חלופיים, כמו קבלת התובעים את שטח הרחבה הקדמית, שבו חפצו משך זמן רב, כאשר השיפוץ נעשה על חשבון המכון. כמו כן, אפילו אם נגרם נזק הרי שמדובר בנזק שולי. משכך, לא ניתן לטעון כי עבודות השיפוצים הן שגרמו לירידה בהכנסות.
במהלך השנים 2015,2016 הגיעו למכון דוידסון תלונות של לקוחות המעידות על חוסר שביעות רצון מאיכות המזון והשירות בקפה סמדר.