במהלך אפריל 2016, פנתה התובעת לנתבע 3 וביקשה לסיים את ההתקשרות, לטענתה, בשל ירידה ברווחיות הקפיטריה ועייפות התובעים. סמדר היא שיזמה את הפסקת ההתקשרות והחלפת מפעיל הקפיטריה.
הליך איתור מפעיל חדש ארך זמן והמועד המקורי שתוכנן נדחה מספר פעמים. בסוף יולי 2016, פנתה התובעת שוב לאמנון וביקשה לסגור את המקום החל מיום 1.8.16, אף שכאמור טרם הסתיים הליך ההתקשרות עם המפעיל החלופי. לטענתה בחודשים אלה אין כדאיות כלכלית בהפעלת הקפה (מאחר שממילא מדובר בתקופות של חופשה וחגים). מרבית הציוד של התובעים נותר עזוב ונטוש.
גם בתקופה שלאחר מועד זה, המשיך אמנון באיתור מפעיל חלופי. התובעים ביקשו להיות מעורבים, אולם אמנון הבהיר להם כי אין כל דרישה מהמפעיל החלופי לרכוש מהם את מוניטין בית הקפה או לשלם לתובעים סכומים כלשהם. בשלב זה החלו יחסי הצדדים להתערער.
ביום 11.8.16 נודע לנתבעים על עבודות בנייה באזור בית הקפה, והם פנו לתובעים בבקשה לפנות את הציוד. התובעים התעלמו. ביום 26.8.16 הוזז הציוד בצורה מבוקרת.
ביום 22.8.16 התקבל מכתב מאת ב"כ התובעים – התראה בטרם נקיטת הליכים, דרישה לתשלום פיצויים בסך של 2,500,000 ₪.
ביום 11.9.16 הוציא אמנון הודעה לתובעים בדבר סיום ההתקשרות עמם ופינוי קפה סמדר בתוך 60 ימים.
--- סוף עמוד 10 ---
קפה גן המדע – לאחר תקופה קצרה שסיפקה סמדר (באמצעות קפה סמדר) אוכל למקום (שעבד קודם לכן, כחדר הגשה בלבד, כאשר ספקים שונים הביאו לשם אוכל), פנתה סמדר לצביקה והציעה למכור שם אוכל ארוז. צביקה הסכים ואף סיפק את הציוד הנדרש. הנתבעים שוללים מכל וכל את הטענה כאילו נעשתה פנייה יזומה בעניין של צביקה לסמדר.
בהמשך ביקשו התובעים להפוך את המקום לבשרי, אולם צביקה הסביר את הקשיים הרבים הכרוכים בכך, ומסר כי השגת רישיונות תהיה באחריותם המלאה. בין לבין, הותר לתובעים להקים במקום דוכנים לממכר מזון בתקופות בהן התקיימו תערוכות (לטענת התובעים, בגין דוכנים אלו נתבקשו לשלם עמלה של 15% מההכנסות).
ביום 16.7.13 נחתם הסכם להפעלת דוכנים, כאמור, במסגרת תערוכת הדינוזאורים.
ביום 16.10.13 שלחה התובעת לצביקה מייל, ובו מסרה כי הפעלת המקום אינה כדאית עבורה.
ביום 22.10.13 במסגרת פגישה בין התובעים לצביקה, הוסכם על דעת שני הצדדים, כי אין תוחלת בהמשך הפעלת בית הקפה ולכן הוסכם על סגירתו.
דיון והכרעה
ההסכם והוראותיו הצריכות לעניין
כאמור לעיל, ביום 18.11.09 נכרת הסכם בין הצדדים, בחתימת צביקה, מטעם מכון דווידסון, מצד אחד, ומטעם סמדר, בשם המותג "קפה סמדר". בטרם נצלול לעומקם של סעיפי ההסכם, יובהר כי אין כל מחלוקת בין הצדדים כי תוקפו של ההסכם היה רק לשנתיים (כמפורט לקמן), ואילו ביחס לשנים שלגביהן התעוררה המחלוקת בין הצדדים לא היה כל הסכם בכתב כי אם הסכמות בעל פה. עם זאת, הוראות ההסכם רלוונטיות לפרשנות ההסכמות בעל פה, כפי שיבואר לקמן. משכך, מייחסים התובעים חשיבות מיוחדת לטענתם בדבר זיוף, לכאורה, של ההסכם.
במסגרת ההסכם הוגדרה סמדר כמפעילה של שירותי ההסעדה והאירוח בקפיטריה כקבלן עצמאי. במסגרת המבוא להסכם מובהר (בהואיל השני ובהואיל השלישי) כי מכון דווידסון הוא הבעלים של המתחם, המחסנים, המקררים, הציוד, הריהוט, והכלים הנוספים שיסופקו לסמדר.
בסע' 4.5 להסכם מובהר כי סמדר מצהירה כי מכון דווידסון אינו מחוייב לגרום ללקוחות להזדקק לשירותי ההסעדה של הקפה. כן מצהירה סמדר (בסע' 4.6) כי אין לה כל זכות קניינית ו/או חיובית בקפיטריה.