אימוץ כללי ה-IFRS הוביל באופן טבעי לשינוי ברישום רכיבים שונים בדוחות חברות, וככל שיש בידי תובע פוטנציאלי טענות בגין רישום שמוביל להצגת תמונה חיובית ביחס למצבה של חברה, הרי שעליו לספק תשתית ראייתית מתאימה. בענייננו אינני סבור כי התובעת עמדה בנטל זה.
כך למשל עולה מהתייחסות המומחה ברנע לנושא זה:
"האם חלה ירידה בתוצאות העסקיות של פרטנר בשנת 2009? לפי חישובי רו"ח עובדיה 'מוסתרת' ירידה ברווח על ידי שינוי מתכונת הדיווח מ- GAAP ל-IFRS. אולם אם ננקה מנתוני IFRS תוספת רווח נקי של כ-150 מיליון ש"ח (זה פער שנובע ממתכונת הדיווח) כלומר נשווה את מתכונת הדיווח, נקבל שנתוני שנת 2009 אינן מצביעים על הרעה גם לפי נתוני GAAP. חלה ירידה ברווח הנקי של כ-50 מיליון ש"ח והפחתת ה-ARPU של 10 ש"ח [טעות במקור –ח.כ] אך ה-EDIBTA יציב והירידה ב-ARPU מתקזזת עם העלייה במספר המנויים" [חו"ד ברנע, פס' 80.א.].
זאת ועוד, יש להדגיש כי בענייננו החברה רכשה את פרטנר לאחר שהאחרונה אימצה את כללי ה-IFRS, ועובדה זו הובאה בחשבון על ידי החברה בטרם הרכישה. קרי, לא מדובר במעבר לכללי תקינה חשבונאיים חדשים במטרה לייצר תמונת מצב מלאכותית על ידי החברה. כפי שתיאר בן דב בחקירתו:
"אני אסביר לך את התזה. כשאנחנו עשינו את ה-due diligence על פרטנר לא באנו וקנינו מנייה בשוק אז העובדה הזאת שאני באופן
--- סוף עמוד 103 ---
שידעתי אותה קודם. אבל העובדה הזו היא התגלתה והובהרה, על ידי עורכי הדין שלנו. ועל ידי רואי חשבון והם באו ואמרו , רבותי שימו לב, היה פה שינוי חשבונאי IFRS שינוי השיטה. זה נעשה טרום הרכישה, טרום רכישה לפני הרכישה היה דיון של הדירקטוריון ידענו זה וכמובן זה צריך לבוא לידי ביטוי בדיווחים של סקיילקס" [פ/5.2.2020, עמ' 811, ש' 16-9].
רביעית, כמפורט בהרחבה לעיל, לצד שקילת שינויי הרגולציה על ידי הדירקטוריון, הן רואי החשבון המבקרים של החברה, הן מבקר הפנים שלה והן חברת EY שביצעה הערכות שווי עבור החברה בתקופה הרלוונטית ובקשר ישיר עם רכישת פרטנר – עבדו מול פרטנר ומול רואי החשבון שלה, באופן שמעיד על פיקוח ובקרה מעמיקים של החברה בקשר עם פרטנר ולעניין אימות נתוניה הכספיים. כמו כן, העובדה כי פרטנר עצמה לא צפתה את גודל המשבר הקרב ובא (כפי שהורחב לעיל) מחזקת מסקנתי זו.
סיכום ביניים: מבחן יכולת הפירעון מתקיים בענייננו
266. סיכומו של דבר, מצאתי לדחות את טענותיה של התובעת לעניין התרשלות הנתבעים בקשר עם יישום מבחן יכולת הפירעון. כפי שהרחבתי לעיל – לא הוכחה התנהלות בלתי תקינה של דירקטוריון החברה בקשר עם שקילת מצבה של פרטנר ורפורמת הסלולר בעת קבלת החלטות החלוקה. כך, התרשמתי כי דירקטוריון החברה קיבל את החלטות החלוקה באופן שקול ומיודע, לאחר שנתן דעתו למצבה של פרטנר ולהשפעות של שינויי הרגולציה, תוך שהוא מקיים שיח שוטף עם פרטנר ומאתגר גם את הנחותיה – כל זאת במקביל לפיקוח שנעשה על פרטנר בשיתוף מבקר הפנים של החברה ורואי החשבון המבקרים שהיו בשיח עם פרטנר גם הם.