הלכה למעשה, מיוחסת לנושאי המשרה בחברה "חזקת תקינות" המקנה להם מעין הגנה מפני תביעות בגין הפרת חובת הזהירות, כאשר מקום בו נסתר כלל שיקול הדעת העסקי תיבחן חובת הזהירות לגופה – קרי, האם ההחלטה שבנדון היתה סבירה או שמאה מדובר בהחלטה רשלנית, על בסיס יסודותיה של עוולה זו [עניין ורדניקוב עליון, פס' 101].
154. שאלת היקף הביקורת השיפוטית שיש להחיל על החלטות חלוקה נדונה בשורה של פסקי דין. בעניין ורדניקוב עליון התייחס כב' השופט עמית להתנהלותה של חברה בנוגע לרמת המינוף ומבנה ההון שלה וקבע כי נקודת המוצא הינה שהחלטות שמתקבלות לצורך מימוש מדיניות ניהול ההון של חברה נתפסות כהחלטות עסקיות שבתי המשפט נמנעים מלהתערב בהן [שם, פס' 107]. כך, בהתייחס להחלטות בדבר חלוקת דיבידנד אשר עומדות במבחני החלוקה הקבועים בדין, ציין כב' השופט עמית כי אלו החלטות שמעצם טבען חוסות תחת כלל שיקול הדעת העסקי:
"כפי שתואר בפתח הדברים, נקודת המוצא היא כי ניהול ההון של החברה הוא מלאכה המסורה בידי קברניטיה, וכי החלטות המתקבלות בגדרה הן מסוג ההחלטות החוסות במובהק תחת כלל שיקול הדעת העסקי, כך שככלל, בית המשפט יימנע מלהתערב בהן. כך הדבר לגבי מצבים של חלוקת דיבידנד, וכך הדבר לגבי מצבים של אי חלוקת דיבידנד [...] במקרה דנן אנו עוסקים בחלוקת דיבידנדים מותרת (קרי, חלוקה העונה על מבחן הרווח ומבחן יכולת הפירעון) וכן בחלוקה שאינה מותרת (קרי, שאינה מקיימת את מבחן הרווח) שקיבלה את אישור בית המשפט המחוזי [...]. מדובר אפוא בהחלטות שצלחו את התנאים הקבועים בסעיפים 303-302 לחוק הנדרשים לשם ביצוע חלוקה. כאמור, החלטות אלו, מעצם טיבן, הן מסוג ההחלטות החוסות תחת כלל שיקול הדעת העסקי, והנטל להוכיח כי חרף עמידתן בתנאי החלוקה הקבועים בחוק, אין הן לטובת החברה – הוא נטל כבד" [שם; ההדגשות אינן במקור].
--- סוף עמוד 44 ---
עמדה דומה הצגתי בעניין חבס שם הדגשתי כי בעוד שבמקרים בהם מדובר בחלוקה אסורה אין מקום לתחולת הכלל (ראו התייחסות רחבה לעניין זה להלן) הרי ש"שונה המצב כשמדובר בחלוקה מותרת. או אז ההחלטה אם לחלק את רווחי החברה או להשקיעם מחדש בחברה היא החלטה עסקית החוסה תחת כלל שיקול הדעת העסקי" [חבס, פס' 324; ראו גם עמדת השופטת רונן לגבי תחולה אפשרית של כלל שיקול הדעת העסקי על חלוקה מותרת בעניין חורב, פס' 88].
155. לצד הדברים האלו, בעניין ורדניקוב עליון התייחס כב' השופט עמית גם למתח הפוטנציאלי הטמון בהחלטות חלוקה – בין טובת החברה לטובת בעל השליטה, בפרט כאשר החלוקה נעשית אגב רכישה ממונפת [שם, פס' 106-108]. בהקשר זה נקבע כי ככל שיש חשש לעניין אישי של בעל שליטה בשינוי מבנה ההון של החברה (למשל בעת החלטות חלוקה), יש מקום להחיל בחינה "מוגברת" על נושאי המשרה [שם, בפס' 92]: