נוסף על כל אלו, המצגת התייחסה מפורשות למבחן יכולת הפירעון של החברה וצוין כי נכון ליום 23.5.2010, לחברה ישנם מזומנים, פיקדונות ונכסים פיננסים נזילים בסך של כ-83 מיליון ש"ח (לא כולל הון חוזר בהיקף דומה). עוד צוין שם כי לחברה צפויות הוצאות מימון בגין אגרות החוב והלוואות המוכר שבהתאם להערכות החברה ישולמו באמצעות דיבידנדים שישולמו הן מפרטנר, הן מתזרים המזומנים העצמאי שלה – ובכל מקרה ההערכה היא שלא תהיה בעיה לממן את חובותיה בהתאם לתזרים המזומנים החזוי.
זאת ועוד, במסגרת החלוקה השנייה הוצג תרחיש רגישות שהציג את תזרים המזומנים החזוי של החברה במידה ששיעור הדיבידנד מפרטנר יפחת ב-50% ולפיו החברה עדין תוכל לעמוד בחובותיה [פרוטוקול הישיבה, עמ' 6; ת/40]. יצוין כי בהתאם לתרחיש רגישות זה החברה נותרת עם תזרים מזומנים חיובי לשנים 2011-2010 אך תזרים המזומנים הופך לשלילי החל משנת 2012 [שם]. בהקשר זה צוין בפרוטוקול הישיבה על ידי יו"ר הדירקטוריון בן דב כי "צריך לזכור שפירמה לא אמורה לשבת על חוב אפסי. חוב שאנו נצטרך לפרוע בעתיד – יהיה ניתן (ואף רצוי) למחזר מחדש" [פרוטוקול הישיבה, עמ' 6; ראו בהקשר זה גם חקירתו של שחר פ/5.2.2020 עמ' 945]. קרי, נלקחו בחשבון הן תרחישים שליליים – של ירידה בשיעור הדיבידנדים מפרטנר בחצי, הנחה שהיתה מרחיקת לכת באותה עת, והן יכולת החברה ונכונותה למחזר חוב. דבריו של בן דב בעת החלטה זו על
--- סוף עמוד 88 ---
חלוקה מתיישבים בין היתר גם עם חו"ד ברנע ששיבחה את הצלחתה של החברה בהמשך לגייס חוב [חו"ד ברנע, עמ' 27].
בהמשך לכך, הדירקטורית אונגר ביקשה לוודא כי גם לאחר החלוקה עדיין תעמוד החברה בכל התניות הפיננסיות שלקחה על עצמה מול בעלי אגרות החוב וחברות הדירוג, ונענתה בחיוב על ידי המנכ"ל שחר, שהפנה אותה לנתוני המצגת [שם, עמ' 6].
236. לתמיכה בטענותיהם כי פעלו באופן סביר עת שיישמו את מבחן יכולת הפירעון, הגישו הנתבעים חוות דעת מטעמו של המומחה ברנע. בחוות דעתו, התייחס ברנע לכושר הפירעון של החברה בשתי החלוקות הראשונות. ברנע סקר את המקורות והשימושים של החברה לשנים 2011-2010, לאחר שתי החלוקות הראשונות, והציג כי נותרו לה יתרות מזומנים חיוביות (לאחר פירעון חובותיה) [חו"ד ברנע, עמ' 18]. לצד זאת, התייחס המומחה ברנע לגיבוי שהיה בידי החברה לתזרים באותה העת, בדמות מניות פרטנר סחירות שאינן משועבדות בשווי משמעותי של כ-2 מיליארד ש"ח, כאשר הוא מדגיש כי מכירת 2-1% מהן הייתה מספיקה כדי להוסיף לתזרים המזומנים 140-120 מיליון ש"ח [שם].