בעניין זה אציין, כי בחלק מהמדינות בארצות הברית, שבהן אומצה דוקטרינת השליטה הנוגדת (adverse domination doctrine), על-פיה מושעית תקופת ההתיישנות כל עוד נושאי המשרה שעוולו כלפי החברה שולטים בה (ראו, חבקין, בעמ' 189, ה"ש 101), הוכרה האפשרות להחילה גם ביחס לתביעות שהוגשו כלפי צדדים שלישיים שלא נטלו חלק בתרמית (ראו למשל:Admiralty Fund v. Peerless Ins. Co., 143 Cal.App.3d 379 (Cal. Ct. App. 1983), בו נקבע כי דוקטרינת השליטה הנוגדת חלה בתביעות נגד חברת ביטוח לשיפוי מכוח פוליסה אשר כללה כיסוי ביטוחי בגין מעשי מעילות של עובדים; Warfield v. Carnie, (N.D. Tex. Apr. 13, 2007), בו הוחלה דוקטרינת השליטה הנוגדת בתביעה שהוגשה כלפי צדדים שלישיים להונאת "פונזי" אשר קיבלו רווחים מהתרמית;Mosesian v. Peat, Marwick, Mitchell & Co., 727 F.2d 873 (9th Cir. 1984), שם הוכרה האפשרות להחיל את דוקטרינת השליטה הנוגדת בתביעות נגד רואה החשבון המבקר, הגם שבאותו עניין נדחתה תביעת בעל התפקיד מהטעם שלא הוכחה "שליטה נוגדת").
16. מכל מקום, אינני סבור כי בקשת רשות הערעור דנן, שעניינה בדחיית בקשה מקדמית לסילוק על הסף, היא האכסניה המתאימה להכריע באופן עקרוני בסוגיה זו. בניגוד לטענת דיסקונט, שאלת ידיעתו בכוח או בפועל של פריבטבנק, לרבות ידיעת יתר נושאי המשרה בו על אודות פרשת המרמה, כמו גם התנהלות דיסקונט וידיעותיו, מהוות סוגיות עובדתיות המחייבות הכרעה על-יסוד תשתית עובדתית-ראייתית מספקת, שיש בהן כדי להשליך על גורל טענת ההתיישנות. ראוי אף לציין כי החלטה זו אינה סוף פסוק בנוגע לטענת ההתיישנות. כפי שנקבע בהחלטת בית משפט קמא "הנתבעים [דיסקונט -נ' ס'] רשאים לשמור טענותיהם לשלב מתקדם יותר בהליך בו תונח לפני בית המשפט תשתית עובדתית רחבה יותר". לאמור, טענת ההתיישנות נדחתה לעת הזו, ויהיה ניתן להעלותה בשלבים מתקדמים בהליך (וראו גם תקנות 41 ו-43 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשע"ט-2018, על-פיהן רשאי בית המשפט להורות בכל עת על סילוק תובענה על הסף); באפשרות דיסקונט אף להשיג על מה שנקבע בשלב הערעור בזכות על פסק הדין, ככל שיוגש. בנסיבות אלה, לא שוכנעתי כי דחיית הבקשה לסילוק על הסף תשפיע באופן ממשי על זכויות הצדדים או עלולה לגרום נזק של ממש לדיסקונט או להוביל לניהול הליך מיותר או בדרך שגויה, באופן המצדיק מתן רשות ערעור.
17. אין בידי להעתר גם לסעד החלופי שהתבקש לעיכוב הליכים עד להכרעה בהליכים המשפטיים המקבילים המתבררים מחוץ לישראל. הגם שמעיון בכתבי הטענות שהוגשו עולה כי אכן קיימת חפיפה מסוימת בין ההליכים השונים, והגם שסכום התביעה הריהו בשיעור לא גבוה – הסמכות להורות על עיכוב הליכים היא החלטה דיונית מובהקת, המסורה לשיקול דעתה הרחב של הערכאה המבררת, וכלל נקוט בידינו כי לא בנקל תיטה ערכאת הערעור להתערב בהחלטות אלו אלא במקרים חריגים בלבד (רע"א 5394/09 סוכנות מכוניות לים התיכון בע"מ נ'KIA MOTORS CORPORATIONS , פסקה 16(27.6.2012) ; רע"א 1767/16 דליאור יהלומים בע"מ נ'LIFE DIAMOND CUTTING WORKS (PTY) LTD., פסקה 7 (8.5.2016)). המקרה שלפנַי אינו נמנה עם אותם מקרים חריגים. בית המשפט המחוזי בחן את כל השיקולים הרלבנטיים לגבי עיכוב הליכים ובהחלטה מנומקת דחה את בקשת דיסקונט. בית המשפט היה ער לדמיון שבין ההליכים השונים אך סבר שקיימים שיקולים אחרים, וביניהם זהות בעלי הדין, השלב הדיוני המקדמי שבו מצויים ההליכים המקבילים המתנהלים מחוץ לישראל, ומאזן הנוחות הנוטה כלפי פריבטבנק – המצדיקים שלא להורות על עיכוב ההליכים. החלטה זו אינה מגלה טעות המצדיקה התערבות בה, ולא מתן רשות ערעור. הדברים נכונים ביתר שאת, לאור הוראתו של בית המשפט המחוזי כי הצדדים יעדכנו בכל הנוגע להתקדמות הליכים אלו, "ככל שיש בדברים שם כדי להשפיע על ההליך דנן"; כך שלא רק שלא נשללה מדיסקונט האפשרות כי בנסיבות המתאימות תעמוד לו טענת השתק פלוגתא הגנתי לא הדדי בקשר עם ההכרעות שיתקבלו בהליכים הזרים המתנהלים מחוץ לישראל, אלא שגם לא נשללה ממנו האפשרות להגיש בקשה חדשה לעיכוב הליכים, ככל שההתקדמות בהליכים הזרים תצדיק זאת.
סוף דבר
18. אשר על כן, בקשת רשות הערעור נדחית. נוכח התוצאה אליה הגעתי בבקשת רשות הערעור מתייתר הצורך לדון בבקשה שהגיש פריבטבנק "למחיקת תגובת המבקש לתשובה לבקשת רשות הערעור"; וזו נדחית.
דיסקונט יישא בהוצאות פריבטבנק, בסך של 7,500 ₪.
ניתנה היום, י"ב בניסן התשפ"א (25.3.2021).