72. בענייננו המילה: "אש", היא שם גנרי/ תיאורי, אשר ככזה, אינו זכאי להגנה. לא ניתן לומר כי התובעת רכשה במהלך עסקה אופי מבחין למילה זו (להבדיל מצירוף המילים "פילו – אש"). ברי כי עסקים שונים העוסקים בתחום מיגון האש, יבקשו לעשות שימוש במילה זו, לצורך תיאור עסקם, והתובעת עצמה צירפה שמות של מתחריה, הכוללים את המילה אש, כגון: "אלומות אש" או "מעיין מיגון אש", אשר ביחס אליהם היא אינה מלינה (ר' במסגרת ס' 13 לתצהיר גב' סיגל טלקר).
73. אוסיף ואדגיש, וזאת מבלי להידרש לפרטי טענות הצדדים, כי להבנתי עיקר טענותיה של התובעת התמקדו בשימוש אותו עושים הנתבעים במילה "פילו", שהוא גם משפחתו של הנתבע. נמצאתי למדה כי ככל והנתבעים היו מוותרים על השימוש בשם "פילו", לא מן הנמנע כי ניתן היה להביא את הצדדים לכלל הסכמות אשר היו מייתרות את ההליך.
כך לדוגמא יופנו הצדדים לחקירתה הנגדית של הגב' סיגל טלקר, במסגרתה נשאלה והשיבה כדלהלן:
"ש. אם מחר חנן יורד מפילו מיגון אש, ואומר אני רק חנן פילו ופונה למנהל פרויקטים איך זה ימנע את הבלבול שעליו את מדברת. כי הם מכירים אותו"
"ת. ... היום במצב של היום אחרי שהוא גרם לשוק להתבלבל והטמיע את השם שלו, היום גם השם פילו זה בעייתי".
(ראה עמוד 63 שורות 25-28 לפרוטוקול הדיון; ההדגשה אינה במקור – ה.ס.).
74. אלא כי שמו של אדם הוא חלק מאישיותו ומהווה את סימן זהותו. באופן טבעי, מוצא סימן זהות זה, פעמים רבות, ביטוי גם במסגרת עסקו.
75. בהתייחס לעוולת גניבת העין קיימת הנחת יסוד, המוצאת ביטויה במסגרת ס' 1(ב) לחוק עוולות מסחריות, על פיה, השימוש אותו עושה אדם בשמו שלו, לצורך עסקיו, נעשה לרוב בתום לב, וכי אין לראות בשימוש זה, כשלעצמו, כדי ניסיון לגניבת עין.
עם זאת, אותה הגנת שם, אינה הגנה מוחלטת, אלא יחסית, והשימוש בשם כפוף לכך שאכן ייעשה בתום לב ולא יתקיים חשש להטעיית הציבור עקב אותו שימוש.
הנטל להוכיח חוסר תום לב אשר מקורו בשימוש בשמו של אדם (או שם משפחתו), הינו נטל ראיה כבד, המוטל על המבקש לטעון כנגד אותו שימוש בשם.
76. לעניין זה יופנו הצדדים לפסק דינה של כב' השופטת פרוקצ'יה בע"א 7980/98 לעיל (עניין פרוינדליך), בעמוד 869, שם נפסקו, בין היתר, הדברים הבאים:
"... נקודת המוצא היא כי לאדם עומדת זכות טבעית להשתמש בשמו בעסקו כחלק מסימן זהותו האישית. טמונה בכך גם הנחה לכאורית כי הציבור בדרך-כלל לא יוטעה בין עסקים הנושאים שמות אישיים זהים או דומים של בעלי עסקים, שכן על פני הדברים מתבקשת במקרה זה זהירות-יתר ולעתים אף בדיקה מיוחדת מצד הלקוחות מהו העסק שעמו הם מבקשים להתקשר. יוצא אפוא כי משמעותה העיקרית של הגנת השם היא בתחום הראייתי, בהטילה בנסיבות העניין נטל ראיה כבד במיוחד על הטוען כנגד המשתמש בשמו בעסקו כי שימוש כזה עשוי להעלות חשש סביר להטעיית הציבור לחשוב כי העסק המתחרה הוא עסקו שלו. במסגרת זו יישקל הצורך באיזון ראוי בין זכותו של אדם להשתמש בשמו כסימן זהות בתחומים שונים בחייו ובתוכם – בפעילותו העסקית – לבין הערך שנועד להגן על זכות המוניטין כזכות קניין של רעהו העלולה להיפגע. במערך זכויות מתנגשות אלה תידרש הוכחה כבדת משקל מטעם בעל המוניטין התובע הטוען כי נפגע משימוש שאחר עושה בשמו בעסקו שלו, לפחות בבחינת חשש קרוב לוודאי לקיום הטעיה בציבור עקב כך..."