--- סוף עמוד 27 ---
הכנסת – ואם המליאה לא אישרה אותן או לא קיבלה החלטה בתקופה שנקבעה בחוק (3 ימים לתקנות להגבלת פעילות אזרחית, ו-7 ימים לתקנות להגבלת פעילות משקית), התקנות פוקעות.
הווה אומר, הפיקוח הפרלמנטרי בדיעבד הוא רק אחד מבין התרחישים שאותם מסדיר חוק הסמכויות, ואין הכרח שהפיקוח ייעשה במתכונת זו דווקא. בהינתן העובדה שהתקנות מונחות על שולחן הוועדה 24 שעות טרם שהן נכנסות לתוקף, עומדת בפני הוועדה ההזדמנות לבטלן ככל שהיא מוצאת בהן פגם משמעותי. מנגד, קביעת סד זמנים קשיח שלפיו התקנות תפקענה בתוך 24 שעות אם לא תאושרנה על ידי הוועדה הרלוונטית, עלולה להוביל לדיון בלתי-ממצה בתקנות ובנחיצותן. אכן, מנגנון האישור בדיעבד איננו מנגנון אידיאלי, וברי כי עדיף להימנע ממצבים שבהם נכנסות תקנות לתוקף לפני אישורן על ידי הוועדה הרלוונטית שאישורה נדרש. אך בהינתן הצורך להתמודד עם נסיבות המשתנות בתכיפות גדולה, לא מצאתי כי מדובר במנגנון בלתי-מידתי המצדיק את ביטול ההוראות הרלוונטיות. זאת בייחוד בהתחשב בכך שההסדר תחום בלוחות זמנים קצובים וקצרים למיצוי הפיקוח הפרלמנטרי, בין אם התקנות מאושרות לפני מועד כניסתן לתוקף ובין אם הן מאושרות בדיעבד.
32. הוא הדין באשר לסעיף הדחיפות (סעיף 4(ד)(3) לחוק הסמכויות). לא שוכנעתי מטענת העותרים כי קיומו של סעיף הדחיפות הוא בלתי-מידתי כשלעצמו, ואין להוציא מכלל אפשרות כי השימוש בו עשוי להיות מוצדק בחלק מן המקרים. מכל מקום, ככל שהחלטה ספציפית של הממשלה לעשות שימוש בסעיף הדחיפות תעורר קושי, ניתן לתקוף אותה במישור המנהלי – אך לא זה מוקד הטענות בעתירות שלפנינו.
33. סיכומם של דברים – חוק הסמכויות הינו הסדר ספציפי בחקיקה ראשית שנועד להסמיך את הממשלה לפעול כדי ליתן מענה למצב חירום רפואי קונקרטי. מדובר בהסדר מפורט שנחקק כהוראת שעה זמנית, המאציל לממשלה סמכויות
--- סוף עמוד 28 ---
בלשון מפורשת תוך קביעת מנגנוני פיקוח פרלמנטריים. הסדר זה, על מכלול סעיפיו והנסיבות שהובילו לחקיקתו, איננו גורם כשלעצמו פגיעה בלתי-מידתית בזכויות אשר יש בה כדי להצדיק את ביטולו.
משמצאתי כי לא נפל פגם בחוק הסמכויות בכללותו, אפנה עתה לבחינת הטענות ביחס לתיקון לחוק ולהגבלות אשר הוטלו על הפגנות.
תיקון מס' 2 לחוק הסמכויות והתיקון לתקנות
34. לפני תיקון מס' 2 לחוק הסמכויות וגם בעת שהוטלו מגבלות רבות אחרות על זכויות הפרט, קיומן של הפגנות הותר במפורש (ראו תקנה 2(א)(5) לתקנות שעת חירום (נגיף הקורונה החדש – הגבלת פעילות), התש"ף-2020, שחל עד ליום 5.5.2020; סעיף 2(א) לחוק לתיקון ולקיום תוקפן של תקנות שעת חירום (נגיף הקורונה החדש – אכיפה), התש"ף-2020, שחל עד ליום 31.8.2020; וסעיף 7(א)(1)(י) לחוק הסמכויות). זאת, כפי שציינו המשיבים עצמם, מתוך הכרה כי הזכות להפגין ולקיים אסיפה או תהלוכה היא מהחשובות שבזכויות היסוד. היא "שייכת לאותן חירויות המעצבות את אופיו של המשטר בישראל כמשטר דמוקרטי, שהביקורת על רשויות המדינה ועל אישי ציבור היא מנשמת אפו" (בג"ץ 5078/20 פדידה נ' משטרת ישראל, [פורסם בנבו] פסקה 19 לפסק דינו של השופט ע' פוגלמן (19.8.2020) (להלן: עניין פדידה); ראו גם, מיני רבים, בג"ץ 6536/17 התנועה למען איכות השלטון בישראל נ' משטרת ישראל, [פורסם בנבו] פסקה 22 לפסק דיני (8.10.2017) (להלן: עניין כיכר גורן); בג"ץ 2557/05 מטה הרוב נ' משטרת ישראל, פ"ד סב(1) 200, 217-216 (2006)).